ראשי מאמרים דרך הגב – ביקור בחברת ליף

דרך הגב – ביקור בחברת ליף

8
0

ראיון עם חברת ליף

בכדי ללמוד יותר על ההיסטוריה, הטכנולוגיה וכיווני ההתפתחות העתידיים של חברת ליף ערך צוות MegaPixel ראיון עם דב קלינסקי, מנכ"ל חברת ליף וזיו ארגוב, מנהל השיווק של החברה.

ש: מי הקים את חברת ליף?

ת: ליף הוקמה בשנות ה-80 בארה"ב על ידי בוב כספי וקבוצה של משקיעים ונרכשה בראשית שנות ה-90 על ידי חברת Scitex. באמצע שנות ה-90 לערך עברה הפעילות של החברה מארה"ב לישראל (מהלך אשר הובל בידי יוסי בן שושן). באותה תקופה רוב פעילות החברה הייתה בתחום הסורקים והצילום היה רק חלק קטן מהפעילות. בתחילת שנות ה-2000 נרכשה Scitex על ידי חברת Creo הקנדית אשר נרכשה בעצמה באמצע שנות ה-2000 על ידי חברת קודאק. בכל אותן השנים המשיכה ליף לתפקד כחטיבה בתוך חברות האם המשתנות. בשנת 2009 החליטה קודאק להתרכז בעסקי הליבה שלה (התחום הצרכני והדפסה מסחרית) וכל מה שמחוץ לעסקים אלו נמכר. באותה שנה הפכה ליף לחברה ישראלית בבעלות חברת Phase One.

ש: איך מתחלק היום שוק הפורמט הבינוני?

ת: השוק מחולק למעשה לשתי קבוצות: קבוצת Phase One המורכבת מליף, Mamiya ו-Phase One והקבוצה השנייה כוללת את Hasselblad. בנוסף ישנן מספר חברות קטנות מאד בתחום הפורמט הגדול בניהן Sinar ואחרות.

מצלמת פורמט גדול של חברת Sinar בפוטוקינה 2010 (צילום: אופיר אילוז):

sinar photokina 2010

ש: האם השוק הולך לכיוון של מערכות סגורות (כמו H3D/H4D Hasselblad, לייקה S2 ו645D של פנטקס) או מערכות פתוחות (בעלות גב בר החלפה וההעברה) דוגמת זה המצוי במצלמות של ממייה ו- Phase One?

ת: מה שאני יכול לומר לך זה מהם היתרונות והחסרונות של כל שיטה. מערכות פתוחות מאפשרות לך לקנות היום מערכת שלמה ומחר כשהטכנולוגיה מתפתחת ויוצא חיישן מתקדם יותר, מסך איכותי יותר וטכנולוגיות נוספות – להחליף את הגב ולהשאיר את הגוף וכך לחסוך חלק מן העלויות. בנוסף צלמים שלהם גופים שונים יכולים לרכוש גב מתקדם יחיד ולהעבירו (וישנם צלמים מקצועיים שאכן עושים זאת). היתרונות של המערכות הסגורות נוגעים בעיקר לאינטגרציה טובה יותר של החלקים המיוצרים כמקשה אחת.

ש: אבל למעשה הגב הדיגיטלי התחיל במידה רבה ככורח בשנות ה-90 מכיוון שהיה צריך להיות מותאם לגופים של מצלמות פורמט בינוני אנלוגיות. כיום יש בכך הרבה פחות צורך – מדוע בכל זאת להישאר עם גב נפרד?

ת: הפרדת הגב מהמצלמה מאפשרת גמישות רבה. ללא מעט מן הלקוחות שלנו מספר גופים, חלקם עושים שימוש בפורמט בינוני ובפורמט גדול. השימוש בגב נפרד מאפשרת להם להעביר את אותו הגב בין גופים שונים ולחסוך בכך עלויות של קניית גבים יקרים לכל מצלמותיהם. להגיד לצלמים כאלו שהם יצטרכו לרכוש מעכשיו גב לכל מצלמה זה רעיון רע. אנחנו מאמינים שעבור הצרכנים למערכות פתוחות יש יותר יתרונות עבור הצרכן.

ש: מדוע אנחנו לא רואים את זה מחלחל לשוק ה-35 מ"מ?

ת: המערכות ב-35 מ"מ בנויות מלכתחילה אחרת ולכן זה הרבה פחות מתאים. צריך לזכור שאפילו במצלמות 35 מ"מ מקצועיות ויקרות העלויות הן עדיין בדרך כלל קטנות באופן משמעותי מאלו של בפורמט בינוני ולכן הקונספט של מערכת פתוחה ב-35 מ"מ לא יתפוס כנראה.

ליידי גאגא – צולם עם גב של חברת ליף (צילום: Markus Klinko):

Lady Gaga 1

ש: כיצד מתחלקות עלויות הרכישה בין הגוף, הגב והעדשות בפורמט בינוני?

ת: עדשות לפורמט בינוני נעות בין מאות לאלפי דולרים. גופים עולים לרוב אלפי דולרים בודדים וגבים מתחילים מרף של כ-7000 דולר ומעלה. ניתן כמובן לרכוש מערכות שלמות (מעין "קיט" פורמט בינוני הכולל גב, גוף ועדשה). ערכות כאלו מתחילות ברמת הבסיס מכ-10,000 דולר.

ש: מה קצב החלפת הציוד הממוצע בעולם הפורמט הבינוני?

ת: קצב ההחלפה של הגבים נע בממוצע בין 3-4 שנים. צלמי פורמט בינוני מושקעים בדרך כלל בעשרות אלפי דולרים בעדשות ולכן הם לא ימהרו להחליף לגוף שאינו תואם לעדשות שלהם. גב לעומת זאת יש בדרך כלל פחות בעיה להחליף והדבר מאפשר להם להתקדם עם הטכנולוגיה.

פורמט בינוני – הגוף של Phase One, הגב של ליף (צילום: אופיר אילוז):

Phase one viewfinder

ש: אם מרבית הטכנולוגיה מצויה בגב מה בעצם נשאר בגוף המצלמה במערכות פורמט בינוני פתוחות?

ת: הגוף הוא קופסא שחורה. הוא כולל מערכת אלקטרונית מתקדמת אשר תפקידה לשלוט בעדשה. הגב הדיגיטלי צריך להעביר ולקבל פקודות מהגב. מעבר לכך ישנה ארגונומיה, כפתורים וכו'. כמובן ישנה מערכת הפוקוס האוטומטית שהיא בעלת חשיבות רבה. ה"מוח" של מצלמות פורמט בינוני (פתוחות) נמצא בגב.

 

ש: בשנות ה-90 היה צורך לקרר את החיישן בגב – האם זה המצב גם כיום?

ת: התחום הדינאמי של החיישנים מושפע דרמטית מעליית טמפרטורה. אם תצלם במדבר סהרה או באוורסט תראה הבדל משמעותי בתחום הדינאמי. היום הצלחנו להגיע למצב בו החיישנים מתפקדים בצורה טובה מאד גם ללא קירור. בטלסקופים למשל החיישנים מקוררים כי יש רצון להוריד את רמת הרעש בחשיפות מאד ארוכות. גם באפליקציות ייעודיות אחרות עושים שימוש בקירור אבל אנחנו לא רואים בכך צורך יותר כיום לא בפורמט בינוני ובטח לא ב-35 מ"מ.

ש: חברות פורמט בינוני היסטוריות דוגמת Mamiya ו-Hasselblad היו צריכות לעשות מעבר מורכב בין הפורמט האנלוגי לדיגיטלי. עבור ליף לא היה מעבר כזה והחברה פועלת בתחום הדיגיטלי מיומה הראשון. איזה יתרון הקנתה לכם נקודת הפתיחה הזו?

ת: היתרון שלנו התבטא בניצול ידע בתחום האלגוריתמים, צבע ועיבוד תמונה אשר נרכש על ידי חברת בראשית הדרך. ב-Scitex היו אנשים עם ידע עצום בתחום האלגוריתמים, הצבע והתוכנה וזה היה כוח גדול מבחינתנו. ל-Hasselblad לדוגמא היה צורך לרכוש טכנולוגיה דיגיטלית ממקור חיצוני (על ידי רכישת חברה חיצונית) בכדי לעשות את המעבר לתחום הדיגיטלי.

ש: אתם עושים שימוש בחיישנים של חברת DALSA הקנדית – למה לא קודאק, בעיקר משום שבמשך תקופה הייתם חלק מהחברה?

ת: ראשית הקשר שלנו עם פיליפס (DALSA היא למעשה חטיבת החיישנים לשעבר של פיליפס) התחיל הרבה לפני קודאק. כחברה, קודאק הייתה בגישה שהחטיבות העסקיות בוחרות את הנתיב המתאים להן ולא הופעל עלינו לחץ לשימוש בטכנולוגיה פנימית של החברה ואנו איתם מאז.

החיישן בגב של חברת ליף (צילום: אופיר אילוז):

Leaf back sensor1

ש: האם הרזולוציות של החיישנים הינה פועל יוצא של החלטות היצרן (DALSA) או שיש לכם מעורבות בעניין?

ת: חלק מן החיישנים הם מוצרי מדף קיימים של היצרן – בשלושת השנים האחרונות כל מוצרי ליף ו-Phase One החדשים מבוססים על חיישנים ייחודיים אשר מבוססים על תכנון שלנו.

ש: למה CCD ולא CMOS (הטכנולוגיה המובילה היום את שוק הרפלקס)?

ת: ראשית כל לאורך השנים CCD נחשבה כטכנולוגיה מובילה ואיכותית יותר וגם היום אם מסתכלים על איכות הפיקסל בלבד קשה מאד להתחרות ב-CCD. במקביל ההשקעות ב-CMOS בחיישנים גדולים היא עניין שאפתני מאד. חברות העוסקות בפיתוח חיישני CMOS עובדות בעיקר על חיישני 35 מ"מ ומטה ועל ייצור בכמויות גדולות. אם תסתכל על ההיסטוריה של קנון שהייתה מובילה של נושא שילוב חיישניCMOS  במצלמות – הם התחילו במצלמות קומפקטיות עם חיישנים קטנים ולאט לאט התחילו להכניס את העניין למצלמות רפלקסיות. ל-CMOS לקח הרבה זמן להתייצב ברמת איכות סבירה.

ש: אתה לא פוסל שבעוד מספר שנים תעברו לשימוש ב-CMOS?

ת: אני לא פוסל. אני לא בטוח שזה יקרה אבל זאת אפשרות, הטכנולוגיה ממשיכה כל הזמן להתקדם. היתרון העיקרי של CMOS הוא היכולת להציג Live-View אמיתי על המסך וכן האפשרות להקליט וידאו ברזולוציה גבוהה אשר איננה קיימת ב-CCD.

ש: האם נראה Live-View ב-CCD?

ת: באופן מאד מוגבל. כבר היום יש Live-View מוגבל במצלמות פורמט בינוני אבל הוא נועד לבניית קומפוזיציה לא לביצוע צילום ממש. אם ירצו להכניס Live-view או וידאו לפורמט בינוני באופן משמעותי יצטרכו לעבור ל-CMOS.

ש: אתם רואים את קנון או ניקון נכנסות לתחום הפורמט הבינוני?

ת: ראשית כל זאת שאלה שצריך להפנות אל קנון/ניקון. התשובה המסורתית שלהן היא לא (תשובה רשמית ניתן לשמוע בפתיחת הראיון אותו קיימנו עם חברת קנון בתערוכת פוטוקינה 2010 ואת תשובתה של ניקון באמצע הראיון אותו ערכנו עימה באותו מעמד. ע.ג.). יש מספר שיקולים. השוק קטן מידי והם מעדיפים לפתח את הדור הבא של מצלמות הרפלקס ושם להרוויח את הכסף מאשר להשקיע בשוק כה קטן מלכתחילה. לחברות האלו יש משאבי פיתוח נתונים וקשה לראות אותן משקיעות אותם דווקא בכיוון הזה. אבל אנחנו לא יודעים האם בסופו של דבר אחת החברות לא תצא עם גרסה משלה של מצלמה דוגמת הלייקה S2 (מצלמה בעלת מבנה דמוי רפלקסית 35 מ"מ אך חיישן גדול מזה של פורמט מלא). בסופו של דבר מדובר על השקעה גדולה מאד והדבר גם ידרוש פיתוח של קו עדשות חדש וספק אם הן יהיו מעוניינות בכך.

ש: לאיזה כיוון צפוי להתקדם שוק הפורמט הבינוני?

ת: מה שמעניין את הלקוחות שלנו הוא בעיקר איכות התמונה ואינטגרציה מתקדמת של המוצר. אנו פועלים לשיפור איכות התמונה, לפיתוח רזולוציות גבוהות יותר ולשיפור יחס העלות/תועלת של מוצרינו.

רזולוציות גבוהות – דניאל קרייג (ג'יימס בונד) תמונת תדמית לסרט – צולמה עם גב של ליף (צילום: Warren Du Pereez):

007 leaf

 

ש: מה לגבי רזולוציה – האם 60 מגה פיקסל זה לא מספיק? [מאז ערכנו את הראיון הספיקה ליף להכריז על גב חדש בן 80 מגה פיקסל בתערוכת פוטוקינה 2010].

ת: אנחנו רואים עדיין צורך בהגדלת הרזולוציה עבור קהל יעד ספציפי. באופן כללי יותר כיוון ההתפתחות שלנו הוא לתת מענה לכל פלחי השוק הרלוונטיים על ידי שיפור הרזולוציה/מהירות/יכולות הצילום וכו'.

Leaf Aptus-II 12 – גרסה חדשה – 80 מגה פיקסל בתערוכת פוטוקינה 2010 (צילום: אופיר אילוז):

leaf aptusii12 2

ש: איך יראה לדעתך השוק של הפורמט הבינוני בעוד 5 שנים?

ת: אנחנו נראה התקדמות ליניארית בדומה למה שראינו עד כה. הגוף ימשיך ויתקדם. יהיו חבילות כוללות טובות יותר. אנחנו הרחבנו בשנים האחרות את היצע החיישנים שלנו וזה יימשך גם בעתיד. נושא החיבוריות להתקנים חיצוניים (iPad או iPhone אשר תמיכה בהם הכנסנו לאחרונה) צפוי להתפתח. בעתיד נראה ללא ספק גם מסכים טובים יותר וחיישנים משופרים – בקיצור בעיקר עוד מאותו דבר.

ש: מה התוכניות של ליף בתחום התוכנה?

ת: לאחר השקעה מסיבית ב-Leaf Capture (התוכנה המאפשרת שליטה, עיבוד וניהול קבצים שצולמו עם גבי ליף. ע.ג.). אנחנו ממשיכים לפתח אותה לתמיכה במוצרים חדשים והתקנים אלחוטיים דוגמת ה-iPhone וה-iPad ובמקביל מאפשרים ללקוחות לעבוד גם עם התוכנה של Phase One אשר נקראת Capture one אשר תומכת בו זמנית גם ברפלקס רגיל וגם בפורמט בינוני (תכונה שלא קיימת ב-Leaf Capture).

תוכנת ה-Leaf Capture בפעולה (צילום: אופיר אילוז):

Leaf back touch display computer

ש: למה לא לשלב את שתי התוכנות?

ת: בסיס הלקוחות שלנו כולל צלמים שרגילים ל-Leaf Capture ואנו רוצים להמשיך ולתמוך בהם גם בעתיד ולכן אנו ממשיכים לפתח גם את התוכנה שלנו.

ש: מה גודלו של שוק הפורמט הבינוני העולמי?

ת: השוק מוערך בכעשרת אלפים מצלמות בשנה.

ש: אתם עובדים באופן ישיר מול לא מעט צלמי פורמט בינוני מקצועיים ברחבי העולם. האם יש הבדלים בין האופי והדרישות של צלמים במקומות שונים בעולם?

ת: לא ראינו הבדלים בין מדינות אבל ראינו הבדלים גדולים בין סוגי צלמים. צלמי מוצר הם לרוב מאד פדנטיים – הכל חייב להיות מושלם. צלם מוצרים יצלם 30-40 תמונות ביום ויבחר את ה-2-3 הטובות ולרוב יעבוד לבד או עם עוזר אחד. צלם האופנה לעומתו, קח לדוגמא את מרקוס קלינקו (Markus Klinko), הוא טיפוס אחר לגמרי. הוא יכול לצלם 1500 תמונות ביום. סשן בודד מתבסס על כמות אנשים ועלויות גבוהות מאד לשעה. מגיעה הדוגמנית, בדרך כלל זה לא דוגמנית אלא סלב. היא מגיעה עם שלושה עוזרים ושומר ראש. יש מאפרת, סטייליסט ומעצבת שיער. יש חברת פרסום, יש קייטרינג, אסיסטנטים ועוד ועוד. לצלם יש רק שעתיים לייצר תמונה ואין הזדמנות שנייה, לכן הכל חייב לתקתק. הכלים שליף פיתחה בתקופה האחרונה (כמו האפשרות לשדר תמונה לאייפון מיד אחרי הצילום) נועדו בדיוק בכדי להרחיק את כל קבוצת האנשים הזאת מן הצלם ולתת לו לעבוד ולנצל את הזמן שלו בצורה המיטבית על הסט.

ליף: סלב על הסט – נעמי קמפבל (צילום: Markus Klinko):

Noami Cambell

ש: האם יש דרישה מצד צלמי האופנה למצלמות מהירות יותר?

ת: הם רוצים, אבל הם לא יכולים משום שהם לא יכולים לעבוד עם משהו שהוא מהיר יותר מהפלאשים שלהם. זמן המחזור (recycling time) שלהם הוא סביב שנייה ולכן המצלמות כיום לא מהוות מגבלה. בעתיד הטכנולוגיה שלנו תוכל להיות מהירה יותר אבל גם הפלאשים יצטרכו להשתפר בכדי שזה יהיה משמעותי לסוג כזה של צילום.

ש: איך השפיעה הרכישה של Phase One על ליף?

ת: אני רואה את התהליך כחיובי מאד מבחינת ליף. בעבר היינו שייכים לקודאק. זאת חברה ענקית ואנחנו לא היינו אחד מעסקי הליבה אלא תחום די שולי. זה לא מצב בריא לדעתי. לעומת זאת עכשיו אנחנו משתלבים באופן ישיר בתוך Phase One – יש לנו קהל דומה ומטרות משותפות.

צילום כוכבים – ליף, ליידי גאגא ברזולוציה גבוהה (צילום: Markus Klinko):

Lady Gaga 2

ש: איך מתחלקים התפקידים בתוך הקבוצה הנוכחית הכוללת את ליף, Phase One ו-Mamiya?

ת: Mamiya עושה את המצלמות והעדשות, Phase One עושה גבים ותוכנה וגם אנחנו. Phase One וליף עוסקות בשיתוף בפיתוח מוצרי הדור הבא.

ש: במקור היו מספר טכנולוגיות גבים איך הם התחלקו?

ת: הטכנולוגיה התחלקה ל-3. חיישנים שמצלמים צילום אחד שחור לבן ודרשו גלגל פילטרים. גבי סריקה – בדומה לסורק יש ראש סריקה העובר לאט לאט את הפריים ובונה את התמונה. היתרון האדיר של שיטה זו הוא היכולת להגיע לרזולוציות שאפילו כיום לא ניתן להגיע אליהן בחיישנים רגילים. מצד שני ישנם שורה של חסרונות ההופכים את הטכנולוגיה למוגבלת מאד: ראשית, גבי הסריקה דרשו תאורה קבועה ורציפה (לא ניתן לעשות שימוש בפלאשים). משך הצילום היה ארוך ומנע למעשה צילום של אובייקטים שאינם סטטיים לחלוטין. הטכנולוגיה שימשה ועודנה משמשת (במקרים נדירים) לצילום רפרודוקציות ברזולוציה גבוהה מאד. ליף פיתחה שתי מצלמות בטכנולוגיה הזו אך עזבה את התחום באמצע שנות ה-90 לערך. הסוג השלישי הוא זה המוכר מן הגבים הנפוצים בשוק כיום.

ש: מה היה היתרון בפורמט בינוני על פני ה-35 מ"מ?

ת: ישנם מספר יתרונות בולטים: הראשון הינו גודל "הפילם" – כמות האינפורמציה המתקבלת על סרט הצילום (או החיישן) גדולה משמעותית בפורמט בינוני ביחס ל-35 מ"מ. היסטורית עדשות מדיום פורמט היו ברמה גבוהה יותר. מבחינת תפעול לא היה יתרון למצלמות פורמט בינוני (אולי אפילו חיסרון מבחינת המורכבות). יתרון נוסף קשור לגודל העדשות וכמות האור הנכנסת פנימה אשר הינה גדולה משמעותית מ-35 מ"מ. גם ה-Bokeh בפורמט הבינוני טוב יותר וכך גם יכולת המיקוד.

הדגמה של רזולוציה המתקבלת מצילום באמצעות גב של ליף (ליחצו על התמונה להפעלה):

Zomify leaf1

ש: אחוז קטן מן הצלמים כיום התנסה בפורמט בינוני ומתוכם אחוז קטן עוד יותר התנסה בצילום בפורמט גדול (Large Format). מה אתה יכול לספר לנו על התחום הזה, מי הם השחקנים המרכזיים בו ומי קהל היעד?

ת: הפורמט הגדול מקצין עוד יותר את היתרונות (והחסרונות) של הפורמט הבינוני על פני ה-35 מ"מ. כיום יש מספר חברות בתחום: Sinar, Linhof, Arca, Cambo (וכן חברת ALPA השוויצרית איתה שוחחנו במהלך תערוכת פוטוקינה. ע.ג.) המייצרות מצלמות פורמט גדול. אם במדיום פורמט גודל הפילם (או החיישן) יכול להגיע ל-6 על 7 ס"מ אז הממוצע בפורמט גדול הוא 4 על 5 אינצ' (10 על 12 ס"מ לערך) ויש גם גדולים יותר. בפורמט גדול יש גם עדשות הרבה יותר איכותיות אבל המחיר הוא מורכבות המערכת הגבוהה וכמובן העלויות. ישנם צלמים ארכיטקטורה העושים שימוש בפורמט גדול למשל וגם צלמי מוצרים.

 

ש: האם יש לכם גבים העובדים עם מצלמות פורמט גדול?

ת: בהחלט. הגבים של ליף מתאימים לחלק ניכר ממצלמות הפורמט הגדול. חשוב להבין כי גם אם החיישן הדיגיטלי אינו מכסה את אותו שטח שפילם אנלוגי היה מכסה הוא עדיין יכול להתאים למצלמה ולתת איכות גבוהה מאד (והוא גם מנצל הרבה מהיתרונות של פורמט גדול כמו העדשות האיכותיות, ה-Tilt and Shift והיכולות האחרות של מצלמות הפורמט הגדול בתיקון עיוותי פרספקטיבה אופטית).

הערכה עימה מגיע הגב של ליף (צילום: אופיר אילוז):

Leaf

 

ש: מדוע לא חשבו לבנות חיישן ייעודי המכסה פורמט גדול?

ת: חשבו. הבעיה היא העלות. המוצר הסופי יעלה 150 אלף דולר. אף אחד כמעט לא יוכל לרכוש מוצר כזה ואין לכך כדאיות כלכלית. בתחום הצבאי יש דברים כאלו אבל זה לא רלוונטי לשוק הצרכני.

 

ש: מה נותנת אפשרות סיבוב החיישן אותה הוספתם לקו הגבים שלכם?

ת: בדגמי מצלמות פורמט בינוני מכאניות (למשל Hasselblad V) הגוף לא נועד לצלם במצב אנכי. אם הצלם מעוניין לצלם פורטרט (צילום במאונך) הוא צריך לכבות את המצלמה לנתק את הגב, לסובב את הגב לחבר את הגב בחזרה, להוציא כבלים ולהחזיר אותם. בתהליך הזה החיישן חשוף לאבק ולבעיות אחרות. באמצעות הטכנולוגיה שפיתחנו המאפשרת לסובב את החיישן ניתן לבצע את הפעולה הזו ללא פירוק כלשהו פשוט על ידי סיבוב פיזי של הרכיב בגב.

ש: האם צריך 60 מגה פיקסל בכדי לצלם מוצרים?

ת: זה תלוי במטרה הסופית שלך. אם אתה מתכונן ליצור ברושור של מוצרים שיודפס בגודל A4 אין לך צורך ברזולוציות הללו. אבל ברגע שאינך יודע מה יהיה התוצר הסופי, באיזה פורמט הוא יודפס והאם בשלב כלשהו לא נזדקק לקרופ ממנו שיודפס בגודל גדול אז נכנס עניין הרזולוציה הגבוהה. נקודה נוספת היא עניין moire, גם במקרה של תיקוני פרספקטיבה (נושא הרלוונטי לחלק מהצלמים בפורמט בינוני וגדול) יש יתרון לרזולוציה כי ניתן לחתוך חלק מן התמונה ועדיין להישאר עם מספיק רזולוציה בשאר התמונה. בשנים האחרונות יש גם התפתחות גדולה מאד בתחום ההדפסה והאיכות מאד השתפרה ורזולוציות גבוהות של קלט משפיעה באופן ישיר על איכות הפלט.

הדגמה של השפעת moire – שימו לב לצבעים המופיעים על "הרשת" הלבנה במרכז התמונה:

Moire hasselblad

 

 

אותה תמונה אשר צולמה ברזולוציה גבוהה על ידי גב של חברת ליף – ללא אפקט ה-moire:

Moire Leaf

ש: האם חשבתם לשלב מסכי OLED בגבים של ליף?

ת: בחירת המסך תלויה במספר גורמים: זמינות המסכים ואמינות הצבע. טכנולוגיית ה-OLED עודנה חדשה בשוק ועד לפני זמן לא רב היו לה לא מעט מחלות ילדות. אנו גם פחות רגישים לנושא צריכת החשמל – עניין חשוב למצלמות בתחום ה-consumer ולכן בשלב זה אנו מעדיפים לדבוק בטכנולוגיות וותיקות ומוכרות אשר הוכיחו את עצמן בעבר.

מסך 3.5 אינצ' בגב של חברת ליף – כולל מסך מגע (צילום: אופיר אילוז):

Leaf back touch display

ש: אתם מודעים לעבודות שהלקוחות שלכם עושים עם המוצרים שלכם?

ת: אנחנו נמצאים בקשר ישיר עם הלקוחות. אחד היתרונות שבפנייה לקהל מצומצם יחסית היא האפשרות לעבוד באופן ישיר מול הלקוחות ולתקשר איתם על בסיס קבוע (דבר שחברות צילום גדולות אינן יכולות לעשות בשל היקף הלקוחות הגדול).

אופנה, מוצרים, ארכיטקטורה – צלמי עילית עושים שימוש בליף (צילום: Frank Doorhof):

Melissa

ש: לסיום מילה על השוק המקומי. מה היקף שוק הפורמט הבינוני בארץ?

ת: בהערכה גסה כ-100 צלמים ישראליים עושים שימוש בפורמט בינוני דיגיטלי. בהדסה יש מספר גופים וגבים אבל בסך הכל בארץ עדיין מדובר בשוק קטן מאד ביחס למדינות אחרות.

עמודים: 1 2 3
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב מאמרים

8 תגובות

  1. ניקון

    28/10/2010 ב 11:54 AM

    אחלה כתבה ומאוררת תיאבון רב.
    אבל למה לא הראיתם תמונות של המפעל? למה ??????
    תודה

    השב

  2. עידו גנוט

    28/10/2010 ב 12:51 PM

    צילמנו רק מה שהותר לנו לצלם – מן הסתם בליף לא היו מעוניינים לצלם דברים מסויימים (בעיקר בייצור). בגדול אבל הייתה הרבה מאד פתיחות מצד החברה ואת רוב מה שרצינו לצלם לא הייתה בעיה.

    השב

  3. ניקון

    28/10/2010 ב 6:56 PM

    אז תראו את התמונות שמותר לראות בבקשה…
    הסטודיו עם כל המצלמות שלהם, וכל דבר אחר שהם מסכימים.
    זה ממש מעניין.
    תודה!

    השב

  4. גלעד בובי

    28/10/2010 ב 11:41 PM

    כל הכבוד, כתבה מעניינת ועשויה למופת.
    המשיכו בעבודה המדהימה שאתם עושים, סוף סוף ישנו אתר יעודי ומשובח הפונה לקהילת הצלמים בארץ ואינו נופל מאתרים בינלאומיים באיכות החומר וברצינות העשייה, עלו והצליחו.

    תודה רבה.

    השב

  5. אופיר אילוז

    29/10/2010 ב 8:06 AM

    תגובה למס' 3: התמונות שמופיעות בכתבה הן התמונות שהורשנו לפרסם.
    לא חסכנו אף תמונה.

    השב

  6. איתי

    29/10/2010 ב 4:15 PM

    מאמר יפה! אבל עם כל הכבוד התמונות שפורסמו עברו עריכה כזו כבדה שכבר לא נשאר כלום מהצילום המקורי ככה שזה לא אומר כלום מלבד להראות "שמפורסמים" משתמשים בגבים שלהם…

    השב

  7. עידו גנוט

    30/10/2010 ב 11:39 AM

    האמת שאני לא יכול להעיד לגבי כל התמונות – קיבלנו מה שקיבלנו ואני לא יודע איזה עיבוד בוצע (זכור שאלו תמונות אמיתיות של צלמים ולא תמונות ניסוי של גבים). לנו אמרו בליף שהתמונה של ג'רי אשר תלויה אצלהם היא התמונה המקורית לפני עיבוד.

    השב

  8. תומר_יפה

    10/02/2011 ב 9:10 AM

    למספר 6 – ברור שמתמונות קטנות לצפייה באינטרנט אי אפשר ללמוד שום דבר על איכות המצלמה, זה תמיד נכון. אבל אם תקח את התמונות האלה ותדפיס אותן ברוחב מטר או הרבה יותר, ועוד איך תראה הבדל בחדות וברמת הפרטים לעומת צילום זהה ב-DSLR רגילה למשל, וזה יתרון שאי אפשר להשיג עם שום עיבוד

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *