ראשי מאמרים דרך הגב – ביקור בחברת ליף

דרך הגב – ביקור בחברת ליף

8
0

סיור בחברת ליף

לאחר שיחה קצרה פתחנו את סיורנו בחברת ליף במחלקת הייצור. בשונה מחברות ישראליות רבות העוסקות בעיקר במחקר ובפיתוח ומשאירות את שלב הייצור לחברות סיניות ואחרות חברת ליף השאירה את מחלקת הייצור בארץ. כמובן שאין להשוות פסי ייצור עצומים הקיימים בחברות אחרות למוצר נישה ברמה גבוהה הנעשה בעבודת יד, ובכל זאת מחלקת ייצור ישראלית איננה דבר של מה בכך בימינו והמעבר בין עמדות הייצור השונות הוא חוויה מאלפת לכל חובב טכנולוגיה.

אל מחלקת הייצור נכנסנו לאחר שהצטיידנו בחלוקים לבנים. החלוקים הכובע והנעליים נועדו פחות בכדי למנוע חלקיקי אבק ויותר בכדי למנוע נזקי חשמל סטטי. חיישן ה-CDD מסתבר, רגיש מאד לנזקים מסוג זה ולכן נדרשה הגנה. למרות שהחדר עצמו אינו נחשב חדר נקי (clean room) כל שולחן משמש כאזור נקי (מערכת טיהור מיוחדת פועלת מלמעלה ו”מטפלת” באוויר).

גב של חברת ליף בשלבי הרכבה (צילום: אופיר אילוז):

Leaf back open

עיקר עבודתה של מחלקת הייצור הוא בהרכבה עדינה ובדיקה של הגבים. הגב מורכב משני חלקים עיקריים: אלקטרוניקה וחיבור מכאני המותאם למספר סוגי מצלמות. ישנם ארבעה סוגי חיבורים אפשריים המיוצרים על ידי חברת ליף: Mamiya/Phase One ,Hasselblad V ,Hasselblad H ו-Contax.

בליף מתוכנן ומיוצר כל מכלול הגב הדיגיטלי ובכלל זה התכנון המכאני, האלקטרוני והאופטי. המארז (המיוצר כמקשה אחת בעיבוד שבבי מתקדם) וכמובן התוכנה של כל גב ובחלק מן המקרים מעורבת החברה באופן הדוק בתכנון החיישן (עוד על כך בהמשך).

תוך כדי מעבר בין העמדות השונות במחלקה הוסברו לנו השלבים השונים בייצור הגב:

1. הרכבה ראשונית ואינטגרציה בין המכאניקה וכרטיסי האלקטרוניקה כולל המסך המצוי בחלקו האחורי של כל גב דיגיטלי.

2. הוספת חיישן, פילטר אינפרה אדום והממשק המכאני (interface) המתחבר לגוף המצלמה.

3. כיול החומרה באמצעות מיקרוסקופ מיוחד.

4. צריבת הקושחה (Firmware) לגב וכיול המערכת באמצעות תוכנה.

5. הרצת המוצר במשך 48 שעות ברצף בכדי לוודא תקינות.

בעת ביקורנו בליף זכנו לפתיחות רבה ביותר וביקשנו וקיבלנו הסברים כמעט על כל אחד משלבי הייצור. בדומה לכל חברה שלבים מסוימים המהווים סוד מסחרי של החברה התבקשנו שלא לתעד (בין השאר תהליכים עדינים הקשורים לכיול החומרה). תהליכי בקרת האיכות בליף הם ידניים, כל גב עובר סדרה ארוכה של בדיקות על ידי מספר בודקים וניתן היה לראות זאת בעמדות האחרונות במחלקת הייצור.

לאחר שהשלנו מעלינו את החלוקים הכובע והנעליים הלבנים, נפרדנו ממחלקת הייצור וערכנו גיחה קצרה למחלקת פיתוח התוכנה של ליף. בשונה מחברות וותיקות יותר בתחום הפורמט הבינוני (Hasselblad/Mamiya), התחום הדיגיטלי הינו חלק מהותי מן החברה ומרבית שנותיה (אם לא כולן) שילבו פיתוח חומרה עם תוכנה (הדבר ניכר בהחלט בשטח הנרחב המוקצה לטובת העניין ובכמות אנשי התוכנה אותם פגשנו). בעת ביקורנו בליף עסקה החברה בשיפורים ובדיקות אחרונות לגרסה האחרונה של תוכנת ה-Leaf Capture Remote.

בין השאר זכינו לראות כיצד משדר הגב המחובר למחשב המצויד בתוכנה תמונות ל-iPad ול-iPhone בזמן אמת – אפשרות שימושית מאד לצלמים העובדים עם קבוצה גדולה של גורמים שונים על הסט (כמו צלמי אופנה לדוגמא) ואינם רוצים שאלו יצטופפו כולם ליד צג המחשב בכדי להביט בתמונות בזמן הצילום.

ה-Leaf Capture בפעולה – מחשב, אייפון ואייפד מציגים תמונה בזמן אמת (צילום: אופיר אילוז):

Phase one ipad

בין מחלקת התוכנה לתחנתנו הבאה עברנו במסדרון על פני מספר תמונות ענק אשר צולמו בעזרת גבים של החברה. אחת התמונות הייתה פורטרט פנים עצום של הקומיקאי ג’רי סיינפלד אשר צולם על ידי הצלם הניו-יורקי הנודע מרק מאן (Mark Mann) באמצעות גב של חברת ליף. החברה מעורה מאד בעבודתם של לקוחותיה ותמונותיהם של רבים מהם מעטרות את קירות המשרדים בהם ביקרנו.

ג’רי סיינפלד – צולם באמצעות גב של חברת ליף – קובץ מוקטן (צילום: Mark Mann):

Jerry

התחנה האחרונה בסיור הייתה הסטודיו של חברת ליף. למרות שטחו המצומצם משהו, אין כנראה צלם סטודיו בעולם אשר לא היה מתקנא במגוון המצלמות והעדשות העומדות לרשותו של ליאון גולדסמית, צלם הבית של החברה הבוחן באופן אישי כל מוצר חדש אותו מפתחת החברה. כל דגם של Mamiya, Phase One ואפילו Hasselblad (הגבים של חברת ליף מתאימים לדגמים הוותיקים יותר של החברה) ניתן למצוא בסטודיו וכמובן גם לא מעט עדשות איכותיות.

סיורנו הסתיים בפינת ההיסטוריה של החברה. על שורה של מדפים ניצבו להם דגמים שונים מן ההיסטוריה של החברה. החל מן ה”לבנה” (הדגם שהוצג לראווה היה אחד מגבי ה-DCB הראשונים אשר יוצרו אי פעם), דרך שורה של גבים מתקדמים יותר מאמצע וסוף שנות ה-90 וכלה במצלמה של חברת ליף המכונה Leaf AFi-II.

רבים לא יודעים זאת אך בתערוכת פוטוקינה 2008 הציגה החברה לראשונה לא רק גב אלא מצלמת פורמט בינוני שלמה אשר פותחה בשיתוף חברה גרמנית (Franke & Heidecke). ל-Leaf AFi-II היה מבנה ייחודי בעל עינית מרכזית גדולה וידית אחיזה מתכווננת וכשאחזנו בה לזמן קצר לקראת תום סיורנו היא סיפקה תחושה שונה מכל מצלמת סטילס אחרת אותה החזקנו. הפרויקט הושק ולאחר כשנה הופסק כאשר החברה הגרמנית אשר הייתה אחראית על הייצור נקלעה לקשיים. מאוחר יותר נרכשה ליף על ידי חברת Phase One לה קו מצלמות עצמאי וכיום נראה כי ה-Leaf AFi-II לא תחזור עוד (וזאת למרות דרישה נרחבת מצד הלקוחות אשר חלקם טרחו ופתחו עצומה מקוונת בנושא).

ה-Leaf AFi-II – עיצוב ייחודי שאבד לעד (צילום: אופיר אילוז):

Leaf AFi II

עמודים: 1 2 3
עידו גנוטעידו גנוט
עידו גנוט הוא עורך ומייסד אתר הצילום מגה פיקסל. הוא מסקר חדשות טכנולוגיה מאז סוף שנות ה-90 וכתב וערך עבור שורה של מגזינים בינלאומיים מובילים. הוא עוסק בתחום הצילום מאז שנת 2009. עידו הוא גם מייסד שותף בחברת ההפקה Shooteat.co.il העוסקת ביצירת תוכן ויזואלי עבור חברות מסחריות.
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב מאמרים

8 תגובות

  1. Avatar

    ניקון

    28/10/2010 ב 11:54 AM

    אחלה כתבה ומאוררת תיאבון רב.
    אבל למה לא הראיתם תמונות של המפעל? למה ??????
    תודה

    השב

  2. Avatar

    עידו גנוט

    28/10/2010 ב 12:51 PM

    צילמנו רק מה שהותר לנו לצלם – מן הסתם בליף לא היו מעוניינים לצלם דברים מסויימים (בעיקר בייצור). בגדול אבל הייתה הרבה מאד פתיחות מצד החברה ואת רוב מה שרצינו לצלם לא הייתה בעיה.

    השב

  3. Avatar

    ניקון

    28/10/2010 ב 6:56 PM

    אז תראו את התמונות שמותר לראות בבקשה…
    הסטודיו עם כל המצלמות שלהם, וכל דבר אחר שהם מסכימים.
    זה ממש מעניין.
    תודה!

    השב

  4. Avatar

    גלעד בובי

    28/10/2010 ב 11:41 PM

    כל הכבוד, כתבה מעניינת ועשויה למופת.
    המשיכו בעבודה המדהימה שאתם עושים, סוף סוף ישנו אתר יעודי ומשובח הפונה לקהילת הצלמים בארץ ואינו נופל מאתרים בינלאומיים באיכות החומר וברצינות העשייה, עלו והצליחו.

    תודה רבה.

    השב

  5. Avatar

    אופיר אילוז

    29/10/2010 ב 8:06 AM

    תגובה למס’ 3: התמונות שמופיעות בכתבה הן התמונות שהורשנו לפרסם.
    לא חסכנו אף תמונה.

    השב

  6. Avatar

    איתי

    29/10/2010 ב 4:15 PM

    מאמר יפה! אבל עם כל הכבוד התמונות שפורסמו עברו עריכה כזו כבדה שכבר לא נשאר כלום מהצילום המקורי ככה שזה לא אומר כלום מלבד להראות “שמפורסמים” משתמשים בגבים שלהם…

    השב

  7. Avatar

    עידו גנוט

    30/10/2010 ב 11:39 AM

    האמת שאני לא יכול להעיד לגבי כל התמונות – קיבלנו מה שקיבלנו ואני לא יודע איזה עיבוד בוצע (זכור שאלו תמונות אמיתיות של צלמים ולא תמונות ניסוי של גבים). לנו אמרו בליף שהתמונה של ג’רי אשר תלויה אצלהם היא התמונה המקורית לפני עיבוד.

    השב

  8. Avatar

    תומר_יפה

    10/02/2011 ב 9:10 AM

    למספר 6 – ברור שמתמונות קטנות לצפייה באינטרנט אי אפשר ללמוד שום דבר על איכות המצלמה, זה תמיד נכון. אבל אם תקח את התמונות האלה ותדפיס אותן ברוחב מטר או הרבה יותר, ועוד איך תראה הבדל בחדות וברמת הפרטים לעומת צילום זהה ב-DSLR רגילה למשל, וזה יתרון שאי אפשר להשיג עם שום עיבוד

    השב

להגיב על ניקון לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *