365

24
0

כבר כמעט שנה מאז הכנסתי את עצמי לזה. למצב שהוא מין שילוב של עבדות (אין שבת; אין חג; אין חופשה), מעצר (“תנו לצאת, כבר!”) ועינוי (“די! השעה כבר 03:00; העיניים נעצמות; תנו לישון!”), הגוררים איתם התחבטויות, לבטים וקשיים נפשיים.

ושלא תבינו אותי לא נכון: הכנסתי את עצמי לזה מרצוני החופשי. מה שנקרא “אשפוז וולונטארי”. ולא רק זאת, אלא שבכל יום יכולתי לפרוש. אך למרות שלא פעם כמעט עשיתי את זה, בכל זאת נשארתי!

אני לא מדברת על הורות ראשונה. מזה אי-אפשר לפרוש, אז לפחות נחסכת ההתלבטות הזאת… אני לא מדברת על השתתפות בעונה של “הישרדות”. אצלם זה עניין של כמה שבועות או חודשים. קטן עלי!

לא. אני מדברת על פרויקט “365 ימים”, או בשמו השני “צילום-אחד-ביום”, כפי שפרסמתי, 4 – 5 ימים לאחר התחלת הפרויקט:
“ה-27 באפריל היה יום הולדתי, ובו התחלתי באופן רשמי את פרויקט 365 שלי – פרויקט צילום-אחד-ביום: לקחתי על עצמי מחויבות לפרסם בכל יום במשך שנה שלמה, צילום חדש, שצולם באותו יום.
לא הגדרתי נושא, סגנון או סוגה. אבל גם כך, זה לא קל כפי שזה נשמע, ומתברר כחוויה מעניינת, מאתגרת, ומלמדת.
מלכתחילה הנחתי שחלק מן הצילומים יהיה בעל אופי תיעודי (בשונה מן האמנות הרגילה שלי), אבל כבר לאחר כמה ימים הבנתי שאוסף התמונות יהיה גם מעין יומן חיים.
אני מזמינה אתכם ללוות אותי בהתנסות הזאת.”

הגעתי לזה לפני כשנה. בנדודי ברחבי הרשת בעקבות אמנים ואמנות, נחשפתי לרעיון הזה, שנעשה בר-ביצוע משנכנסנו לעידן הצילום הדיגיטאלי. החלטתי שאעשה את זה. 365 ימים של יצירה. תאריך מתאים להתחלה: יום הולדתי הקרוב. יהיה נחמד; מעניין.

נחמד?! מעניין?! באיזו קלות זרקתי את עצמי למערבולת הזאת! כמה מעט מחשבה עמדה מאחורי ההחלטה.

“נו, מה כל-כך קשה?” אתם אומרים. “מה את עושה מזה עניין?”. אין לי אלא לומר לכם “נסו בעצמכם”, כי מי שלא היה כאן – באמת לא יוכל להבין. ואולי אנסה כמיטב יכולתי לשפוך מעט אור על החוויה, ולשתף אתכם בתהליך שעברתי.

27 באפריל 2011 – יום התחלת הפרויקט.
זה היה יום הולדתי, ולכן אישי ואני יצאנו ליום כיף (כמו שאנו נוהגים לעשות בכל שנה, בשני ימי ההולדת, וביום הנישואים שלנו) – סיור יקבים ב”דרך היין” של צפון הנגב. כמובן לקחתי מצלמה, אך ללא חצובה ועודפי ציוד אחרים, על-מנת לא לסרבל. ביקב האחרון בו ביקרנו, יקב עבדת, ישבנו בסככת-צל לטעום מן היינות. ראיתי את כוס היין ביד של אישי. המראה היה יפהפה! שלפתי מצלמה, צילמתי 4 – 5 פריימים. יופי! יש לי צילום ליום הראשון של הפרויקט.

Pic1 2011 04 27 OvdatVineyard 9832 3

28 באפריל 2011.
כבר ביום השני, מצאתי את עצמי בבעיה: זה היה סתם יום רגיל, בו לא הייתי בשום מקום מיוחד ולא עשיתי שום דבר מיוחד. בקיצור, עמדתי במטבח בשעת ערב מאוחרת, קצת חסרת אונים, ללא צילום לאותו יום. אז פשוט הסתכלתי סביבי; לאט, תוך חיפוש והתבוננות אמיתית. וזה מה שצילמתי:

Pic2 2011 04 28 4258 3

הצילום של אותו ערב הוא לא מקור לגאווה אמנותית, אבל הוא כן היווה נקודת ציון. בעקבותיו באו עוד ערבים ולילות רבים בהם הסתובבתי כך, ובסוף כל אחד נולד צילום. אילצתי את עצמי בכל פעם, להגשים את היכולת שלי לראות פנימה, ולמצוא מראות מיוחדים – אפילו נפלאים – ממש “מתחת לאף”.בחלק מאותם מקרים, הוצאתי צילום שאני “עומדת מאחוריו” במלוא היושרה האמנותית שלי. הנה שלוש דוגמאות לכך (אודות התמונה):

Pic3 2011 05 21 Daily 10578אל הרשת (צולמה בזמן משחק כדורגל ממסך הטלויזיה)

Pic4 2011 07 08 Daily 12045 2

Pic5 2011 12 17 Daily 0958

באותו ערב ראשון, במטבח, כתבתי: “הצילום בוצע במטבח שלי. אני סבורה שצילום מעניין יכול להימצא בכל מקום. למען האמת, עבודותיי הטובות ביותר נעשות בסביבתי הקרובה, היומיומית – בבית, בחצר, ברחוב שלי. ואין זה מפליא, כי לא חשוב מה מצלמים; חשוב איך מסתכלים על זה.”

אני מזמינה אתכם לחלק ב’ של המאמר בו תוכלו “ללוות אותי” בימים נבחרים של הפרויקט, ולחלק השלישי והאחרון, אשר יסכם את הפרויקט, לאחר סיומו.

הכותבת: סמדר ברנע, היא אמנית המתרכזת בצילום אבסטרקטי ללא התערבות דיגיטאלית.

לאלבומי “365” בפייסבוק (חלק א’, חלק ב’, חלק ג’).

Avatarסמדר ברנע
  • EOS 2011 09 17 GlassPartition 13794 cr1 Neg 1

    365 – חלק ב’

    בסדרת המאמרים הזאת אני משתפת אתכם בפרויקט “365 ימים”, או בשמו השני “צילו…
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

24 תגובות

  1. Avatar

    tiger

    12/04/2012 ב 12:59 AM

    סמדר את אמנית מוכשרת, שמחתי להכיר.
    חג שמח!

    השב

  2. Avatar

    אלי

    12/04/2012 ב 2:59 AM

    המלך הוא עירום

    אין כאן אומנות בגרוש

    השב

  3. Avatar

    mulderfox

    12/04/2012 ב 3:46 AM

    מסכים עם אלי. התמונות לא יפות, אפילו לא מפוקסות. והתירוץ של “לא חשוב מה מצלמים; חשוב איך מסתכלים על זה” יעבוד אולי בסדנת ויפאסנה, אבל לא בעולם האמיתי. צריך למצוא נושא שמושך את העין ואת הלב. לא לצלם כלים ולקרוא לזה אמנות – זה בדיוק הזבל המודרני שאנשים עצלנים המציאו כדי לא לטרוח. גם לי יוצא לצלם תמונות גרועות בלי כוונה, אבל אני אזרוק אותן לפח האשפה הוירטואלי ולא אציג אותן או אתגאה בהן..

    השב

  4. Avatar

    גיורא

    12/04/2012 ב 11:46 AM

    צילומים אולי ניתנים לפרשנות, אבל מילים הרבה פחות. לדעתי המלך איננו ערום אלא כל כך מלא בעצמו וב”אמנותו” ובתובנות שלו – עד שהצילומים בכלל אינם רלוונטיים.
    חבל שלא מקיימים לפחות מבחני צניעות לכותבים ולכתיבה כאן.

    השב

  5. Avatar

    ניסן לב-רן

    12/04/2012 ב 9:05 PM

    “התערבות דיגיטאלית” קרי: פוטושופ? מילא.
    עם כל הכבוד אומר דבר אחד: המצלמה הדיגיטאלית – היא ה”התערבות” הראשונה וזו התערבות שמהנדסי התוכנה של חברת המצלמות החליטו איך תיראה, לא הצלם.
    אוסיף ואומר שלטעמי גם צילום אבסטראקטי כזה – זקוק לעיבוד אומנותי מקצועי פוטושופי ועוד איך!

    השב

  6. Avatar

    איתן

    14/04/2012 ב 11:57 PM

    תודה על השיתוף.
    אכן ראיתי הרבה מאד צלמים שעושים את הפרוייקט הזה, אבל לא כל כך הבנתי מה המטרה של כל התהליך, כמובן שהבנתי שמדובר על צילום אחד ביום, אבל למה – פחות ברור.
    אני מניח שזה אינדבדואלי, אבל תהליך היצירה לפחות מבחינתי מגיע בקצב שלו (כמובן עם הכוונה), אבל אני תוהה עד כמה לאלץ את עצמך לצלם בכוח מועיל ותורם.

    בכל מקרה, בהצלחה בהמשך הפרוייקט 🙂

    השב

  7. Avatar

    איתן

    14/04/2012 ב 11:59 PM

    נ.ב
    יש באלבומים שלך תמונות טובות יותר מאלו שצירפת פה 🙂

    השב

  8. Avatar

    עינת

    15/04/2012 ב 6:09 AM

    סמדר יקרה,
    אהבתי את הפרוייקט, את ההתמדה ואת הדבקות במטרהועכשיו גם את הכנות והשיתוף שבכתיבה. לא את כל התמונות ראיתי אבל חלקן צדו את עיני ולא איפשרו לדלג. חלק בגלל הצבעים, חלק בגלל התוכן, וחלק פשוט בגלל היופי.. אני לא אומנית גדולה בצילום אבל נהנית לצלם ולהביט. אני משוכנעת שמטרת הפרוייקט היא בראש וראשונה בשביל עצמך, ולכן לא מצליחה להבין את הדברים הבוטים שנכתבו כאן כתגובה. אולי מקורם בקינאה ממי שלא מסוגל לעמוד בהחלטה כזו… באמנות כמו באמנות – אין חוקים. אני מאמינה בכוח הגדול והמרפא שיש באמנות, בעיקר בשביל האומן עצמו. ואם הרווחנו כצופים גם אנחנו- דיינו… אני מציעה לכותבים באתר הזה להרכיב משקפיים אחרות לפני ש”שופכים” כאן מילים כ”כ חריפות… בהצלחה יקירה!

    השב

  9. Avatar

    נעמי רוה

    15/04/2012 ב 9:30 AM

    שלום,
    את לא מכירה אותי (אני חושבת). אני ציירת ואהבתי את הצילומים שראיתי. אשמח אם גם תכנסי לאתר שלי ותגיבי עליו: naomiraveh.com

    השב

  10. Avatar

    אילנה ליפשיץ

    15/04/2012 ב 9:33 AM

    אלה ההתמכרויות הכי טובות בחיים, להתמכר למה שאוהבים ולמה שנהנים ממנו, עייפים עייפים אבל כמה סיפוק יש בכך?? כל הכבוד!מקסים!

    השב

  11. Avatar

    סמדר

    15/04/2012 ב 10:16 AM

    לכל המגיבים: ראשית הכל – תודה גדולה! כן; זה מתייחס גם לאלה שקטלו ללא רחם. תודה לכם שטרחתם לקרוא, להסתכל ולהגיב.
    ולעצם הערותיכם:
    אכן, הפרויקט הוא בעיקר עבור עצמי, ותובנות ומסקנות עוד יובאו בכתבות ההמשך.
    אני מסכימה בהחלט שבאמנות כבאמנות – אפשר להסתכל כך, ואפשר להסתכל אחרת. אפשר להגיד שזה סתם קשקוש, ואפשר להנות או להגיב בכל צורה אחרת. אני בעצמי מתלבטת בשאלה זאת לא פעם.
    לגבי התמונות שבכתבה זאת: אכן, לא כולן אמנות במיטבה; אפילו לא בהתייחס לאמנות שלי עצמי… בחירת התמונות נעשתה מתוך מטרה להראות את התהליך, יותר מאשר להראות את הכי טובות. לשם כך אתם מוזמנים להיכנס לאלבומים…
    לניסן לב-רן: אני מאד משתדלת שההתערבות הדיגיטאלית (גם של המצלמה, בעת הצילום) תהיה מינימאלית, והכי קרובה למה שאני רואה ממש, בעיניים, ולמה שאני יודעת שהיה נקלט גם במצלמת הפילם. כלומר, עניין חוסר-המניפולאציה הדיגיטאלי אינו טכני לחלוטין, אלא יותר בא מתוך תפיסה של להראות מציאות; שזה, הרי, העקרון של הצילום!
    שוב תודה לכולכם, ואשמח שתמשיכו לעקוב אחר פעילותי – באלבומים ובכתבות!

    השב

  12. Avatar

    אפרת אבידור

    15/04/2012 ב 4:00 PM

    כמו שאמרת לא חשוב ה”מה” אלא ה”איך”… כל הכבוד ובהצלחה!

    השב

  13. Avatar

    עמיר חיל.

    15/04/2012 ב 9:15 PM

    סמדר היקרה
    נהנתי לקרא כתה מעניינת לפרוייקט נהדר
    בהצלחה

    עמיר.

    השב

  14. Avatar

    סהר

    16/04/2012 ב 12:09 AM

    סמדר, נהניתי מאוד מהטור, מצפה לראות טורים נוספים שלך בהמשך.

    השב

  15. Avatar

    חזי

    16/04/2012 ב 6:11 AM

    רעיון מעניין מאחל לך שתתמידי ושיעברו עוד 27 אפרילים רבים, רבים.

    השב

  16. Avatar

    אוצרת

    16/04/2012 ב 12:41 PM

    פרויקט נהדר, כל הכבוד על הנחישות והאשפוז הוולונטארי. 🙂

    השב

  17. Avatar

    ראומה הרפז

    16/04/2012 ב 3:18 PM

    תודה לך סמדר על מה שהענתקת לנו במשך שנה שלמה! מעניין לקרוא על התהליך, הקשיים, החיפושים וההתבוננות עד התוצאה. המשיכי ליצור!

    השב

  18. Avatar

    Dan Atlas

    16/04/2012 ב 4:36 PM

    המשיכי כך!!

    השב

  19. Avatar

    אריה אבירם

    16/04/2012 ב 10:14 PM

    ללא ספק, יפה ומעניין.
    נהניתי לקרוא את הכתבה, נהניתי לראות חלק (בינתיים קטן) מהתמונות

    השב

  20. Avatar

    ורדה פרי

    16/04/2012 ב 10:32 PM

    קראתי התבוננתי ולא שבעתי! נפלא כשכושר הביטוי מתחרה ביכולת האמנותית ושניהם יחד משלימים זה את זה. ורדה פרי

    השב

  21. Avatar

    סמדר

    17/04/2012 ב 2:03 AM

    אני רואה שעוד רבים וטובים קראו, הסתכלו, ואף הגיבו. אני שמחה עם כל אחד ואחת מכם. ואם גם תפיצו הלאה – בכלל עשיתם מעל ומעבר!
    אני מכינה את כתבת ההמשך, אשר תתפרסם בקרוב, ובינתיים ממשיכה לצלם ולפרסם יומיום את הצילומים לעשרת הימים האחרונים של הפרויקט.
    תודה לכולכם.

    השב

  22. Avatar

    גילעד

    17/04/2012 ב 5:30 PM

    איזה כיף לקרוא ולהתבונן.
    ועוד יותר מהיכולת שלך להגיב למגיבים הקטלנים.
    שווה להכנס לפרויקט עצמו ולהנות מהתמונות –
    https://www.facebook.com/media/set/?set=a.210352018988786.58873.100000419695921&type=3

    השב

  23. Avatar

    גיא

    22/04/2012 ב 10:32 PM

    קודם כל אחלה ! אדם באומנותו יחיה ! מכבד כל מי שיוצר ולא מהסס לקבל משוב אגב מכל סוג שהוא , זה טוב ולגיטימי .
    ומסתבר שיש לא מאט שמתחברים לסוג זה של אומנות ?, יצירה ? אובססיה ? פרויקט ?
    אישית לא מתחבר כלל לסוג זה של אומנות לטעמי היא אינה מעניינת , סוג של אילוץ שנוצר מכפיה { 365 יום וכ”ו } פחות מעניין לא אמיתי משולל אהבה התעניינות וכ”ו לאובייקט . ולכן מיותר ומשולל כל עניין .יש גם צילומים אבסטרקטים מגוונים איכותים ומאוד מענינים
    כאן לא הוצג אחד כזה לטעמי האישי כמובן .
    כמו כן אדם שעושה אומנות לטובת עצמו ? למה ירצה לפרסם כתבה בהמשכים ,לא שכנעת אותי .
    בנוסף נראה לי מהכתבה שכאלו “לפרוייקט” יש זכות קיום אמנתית משל עצמו , והוא הפך העקר ולא התוצר קריא הצילומים .
    אבל כמובן שהעולם מגוון רב פנים ודעות וזה מה שיפה
    שיהיה בהצלחה רבה !

    השב

  24. Avatar

    סמדר

    28/04/2012 ב 2:42 AM

    הלוואי שיכולתי לפנות ולהגיב לכל אחד מכם, אבל המערכת לא כך נבנתה. בכל זאת, אשמח להתייחס בקצרה לדברי גיא, המופיעים אחרונים, בשלב זה:
    א. עשיתי את האמנות “עבור עצמי” כמו שכל אמן יוצר קודם כל “עבור עצמו”, אבל לדעתי השלמת התהליך (השלמה, תרתי משמע) קורית רק לאחר שהיצירה משוחררת לעולם, ולקהל מתאפשר להתבונן ולהשתתף בה.
    ב. לעניין האילוץ שבפרויקט, ולהפיכתו ל”עיקר”, במקום שהצילום יהיה העיקר: המסגרת מאלצת ליצור, ובתוך אותה מסגרת, משתדלים ליצור את הטוב ביותר.
    במאמרי ההמשך, תוכל להבין עוד על התהליך ועל מה שקרה לי במסגרתו.

    השב

להגיב על ניסן לב-רן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *