אילן בשור, יליד קיבוץ געש הוא מן הוותיקים והבולטים בצלמים המסחריים של ישראל. בשלושת העשורים האחרונים עבד בשור עם רבים ממשרדי הפרסום המובילים בארץ, חברות אופנה, תקליטים ומגזינים מן השורה הראשונה וערך סדרה של תערוכות בארץ ובחו"ל בהם הוצגו עבודותיו האישיות. בראשית שנות ה-2000 פרסם ספר תמונות אשר כלל פורטרטים של 100 מטובי האומנים בישראל.

* גולשים יקרים, בכתבה זו מופיעים צילומים המכילים עירום *

אילן בשור

במסגרת מדור צילום מקומי ערכנו לאחרונה ראיון עם אילן בשור אשר סיפר לנו על עבודתו, עולמו וגם על הפרויקט האישי אותו סיים לאחרונה – נקודה בזמן.

ראיון עם אילן בשור

ש: איפה גדלת?

ת: נולדתי וגדלתי בקיבוץ געש. היום אני חי עם משפחתי בכפר הירוק (עליזה זוגתי מנהלת את בית הספר במקום).

ש: איפה למדת ומתי בעצם התחלת לצלם?

ת: אני בוגר המחלקה לצילום בבצלאל מ-1986. התחלתי לצלם שנה-שנתיים לפני שנרשמתי לבצלאל בקורס שלקחתי בבית ספר ערב בקיבוץ שפיים השכן, ההמשך לבצלאל התבקש, ארבעה שנים נהדרות של יצירה והרחבת אופקים.

ש: מי לימד אותך את הבסיס?

ת: המורה המשמעותי הראשון שלי לצילום היה פרופסור חנן לסקין (חתן פרס א.מ.ת 2011) שייסד את המחלקה לצילום בבצלאל ועמד בראשה כשלמדתי בה, איש תרבות במובן הרחב ביותר של המילה.

צילום מיסחרי- צילומים מקמפיינים עבור: סלקום, אל-על, 012 סמייל, מקדונלדס, Yes, וואלה מזל טוב (צילום: אילן בשור)

לאחר הלימודים עבדתי כאסיסטנט אצל צלם האפנה בן לם – צלם מעולה ובן אדם מקסים אצלו למדתי מה זה צילום מסחרי (בתקופת לימודי בבצלאל, צילום מסחרי היה מוקצה ולא עסקנו בו כלל). אחרי שנה כאסיסטנט פתחתי סטודיו משלי והתחלתי לצלם עבור מגזינים, משרדי פרסום, חברות תקליטים, מוסיקאים, מעצבים וכו', לצד צילום אישי/אמנותי.

ש: איך נראה סדר יום ממוצע שלך?

ת: אני משתדל להתחיל לעבוד בסביבות 11:00 אם מתאפשר, כך אני מספיק להתעמל בבוקר ולשבת קצת בבית קפה. ההמשך הוא ישיבות הפקה, סיורי לוקיישן, הכנות שונות לקראת צילום, צילומים בסטודיו או בחוץ, טיפול בצילומים וכו'.

ש: חלק גדול מן העבודה היומיומית שלך סובבת סביב צילום מסחרי ועבודה עם חברות פרסום ולקוחות אחרים. היכן לדעתך נכנס החופש והפן היצירתי של הצלם בסוג כזה של עבודה שהוא מיסודו מוכתב באופן הדוק על ידי גורמים חיצוניים (משרדי הפרסום/הלקוחות וכו') וכפוף מן הסתם למגבלות זמן ותציב לא פשוטות?

ת: אני חושב שלפחות בחלק ניכר מהעבודה המסחרית יהיה זה קצת מוגזם לדבר על חופש ויצירתיות של צלם כשמדובר בצילום מודעה או שלט חוצות שכבר עוצבו חזותית ורעיונית על ידי אנשי קריאטיב מוכשרים במשרדי הפרסום, מה גם שבדרך כלל אותן סקיצות שמגיעות לצלם כבר אושרו על ידי לקוח ואין מקום לשינוי. זה נכון שאם אותה סקיצה תגיע למספר צלמים שונים, אני מניח  שהתוצאה תהיה שונה כי צלמים שונים עובדים בשיטות שונות, במצלמות שונות ובסוגי תאורה שונים, אבל השינוי הוא יותר טכני ולא "יצירתי".

מצד שני יש לפעמים גם הזדמנות לחופש ויצירתיות, למשל כשמצלמים פרזנטור אשר מקדם חברה מסוימת הצילום הוא בעיקר תוצאה של הקשר והכימיה בין הצלם למצולם (בנוסף כמובן לצד הטכני של תאורות עדשות וכו'), כך גם לעיתים בצילומי כרזות להצגות, מופעי מוזיקה, עטיפות דיסקים וכו', שם הרבה פעמים הפניה היא קודם לצלם בגלל כישוריו ויכולותיו ורק אחרי שיש צילומים מגיעים איתם למעצב שעובד עם החומר שצולם.

ש: יש מישהו שהיית רוצה לצלם וטרם יצא לך?

ת: מי שהכי הייתי רוצה לצלם לו היה מתאפשר לי הן שלוש אגדות רוק שכבר אינן: ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס וג'ים מוריסון. אני לא רואה כיום סוג כזה של יוצרים מרתקים, מוכשרים ומטורפים. צילום משותף שלהם יכול היה להיות כיף אדיר !

ש: יש מישהו שלא היית מסכים לצלם?

ת: לא כל דבר אסכים לצלם, פוליטיקאים עם תפישת עולם גזענית פשיסטית (ויש הרבה כאלה בכנסת ובממשלה הנוכחית) לא אצלם בעד שום הון.

ש: יש דבר כזה מצולם "פוטוגני" או שצלם טוב יכול להוציא תמונה טובה של כל אחד?

ת: אין לי תשובה חד משמעית לגבי "פוטוגניות", אבל אני חושב שאפשר להוציא תמונה טובה מכל  אחד.

-

ש: באיזה ציוד אתה משתמש, איך אתה מסתכל על המרוץ העכשווי להחליף מצלמה כל שנתיים-שלוש והאם המעבר לדיגיטלי עשה לדעתך טוב לעולם הצילום?

ת: אני מצלם עם קנון 5D MKII ונעזר במק בוק פרו 17 אינצ' כאני בלוקיישן, ובאיי מק 27 אינצ' בסטודיו. אני מאמין שהמעבר לדיגיטלי עשה טוב מאד בעיקר ליצרני המצלמות, אבל גם לעולם הצילום אם יש בכלל דבר כזה. בעידן הפילם יכולת ליהנות ממצלמה טובה לפחות 10-15 שנים, פה ושם להתחדש בעדשה חדשה ומדי פעם לדאוג לטיפול תחזוקתי. בימנו יוצא שבערך כל שנתיים יש מצלמה מקצועית חדשה וכמעט שאין ברירה אלא לשדרג.

בעולם הצילום החובבני הצילום הפך אפשרי לכל אחד, ברמה כזאת או אחרת והכל מאוד פתוח ונגיש וזה מאוד חינני בעיני. אפשר לראות ברשת אין סוף דימויים מדהימים שצולמו בכל מכשיר אפשרי וזה מקסים  ואפילו מעורר השראה לפעמים (לצד כמויות עצומות של זבל כמובן).

נופים – צילומי נוף שצולמו במקומות שונים בעולם במשך מספר שנים בסרט שחור/לבן אינפרא אדום, פותחו והודפסו במעבדה שבסטודיו (צילום: אילן בשור)

ש: פוטושופ – כלי נפלא או רעה הכרחית?

ת: פוטושופ הוא כלי מדהים, היום אי אפשר בלעדיו כמובן. לי באופן אישי אין הרבה סבלנות לעבוד איתו ואני משתמש בו באופן בסיסי בלבד.

 -

-

הקרקס – פרוייקט אישי השואב את השראתו מעולם הקרקס, לוליינות ולהטוטנות, תנועה, מוזיקה, אש, מים וכו' (צילום: אילן בשור)

-

-

-

ש: בוא נדבר קצת על הפרויקטים האישיים שלך. ב-2002 פרסמת את "פנים מוכרות" ספר הכולל דיוקנאות של 100 יוצרים ישראליים בשחור לבן. אתה יכול לספר קצת על הפרויקט – מה עמד מאחוריו?

ת: בשנת 2002 הוצאתי ספר צילומים בהוצאת מעריב. חלק ניכר מהצילומים בו נבחרו מתוך מאגר גדול של עבודות שלי שצולמו עבור חברות תקליטים, תיאטראות, מגזינים שונים וכו' ולא זכו להיות מודפסות (בדרך כלל נבחרו הפריימים הפחות טובים לדעתי מן הסשן), ולרוב בצבע ובגדול. החלק האחר של הצילומים, צולם במיוחד לכבוד הספר, ההיענות להצטלם הייתה לשמחתי של 100 אחוז. רציתי לעשות משהו עם הפריימים שאני חשבתי לטובים יותר וליצור ספר שהוא כולו החלטות שלי. הפורמט הקטן והאינטימי, השחור לבן תורם גם הוא לקרבה ולאינטימיות עם המצולמים אשר מופיעים בעצמם חשופים רגשית ולפעמים גם פיזית. היה חשוב לי להכניס לספר יוצרים שבנוסף לאיכות  הצילום יהיו אמנים אותם אני מכבד ומעריך ושלדעתי יש להם תרומה משמעותית לתרבות כאן. חלק קטן מהצילומים הוכנס לספר משיקולי עיצוב ועריכה.

פנים מוכרות – ספר צילומים מ-2002 ובו צילומים בשחור לבן של כמאה יוצרים מרכזיים ומשפיעים, בעיקר מעולם המשחק והמוסיקה (צילום: אילן בשור)

-

-

-

-

-

-

-

-

-

ש: קצת יותר לאחרונה – פרויקט "נקודה בזמן" מה עומד מאחורי השם?

ת: נקודה בזמן הוא הפרויקט האחרון שלי. השם מתייחס לרגע מסוים שמוקפא בלחיצה על ה"שאטר" במצלמה ומתאר מצב בו הדמויות נמצאות בנקודת אל חזור ללא שליטה על המשך הנפילה/קפיצה והצופה אינו יודע איך ומדוע התחילה תנועה זו וכיצד היא תסתיים. בפרויקט מתחברות מספר אהבות שלי, בניהן: צילום תנועה, נשים מחויטות, השפעות מן הקולנוע, מחול וחשיפה לאימג'ים מעולם הטלוויזיה והמדיה והוא מדבר על נושאים כגון: לחץ, מתח, פריצה, בריחה, התאבדות ומצד שני על חופש, אושר, ריחוף, השלמה ועוד.

נקודה בזמן – פרוייקט העוסק ב:"סטרס", לחץ, מתח, התפרצות, שבירת תיקרת הזכוכית, לצד ריחוף, חופש, אושר (צילום: אילן בשור)

 -

-

-

-

ש: כמה שאלות אישיות יותר לסיום. אם לא היית צלם מה היית עושה?

ת: אם לא הייתי צלם הייתי נגר. בצעירותי כשחייתי בקיבוץ הייתי בונה כל מיני דברים בנגריה שהייתה זמינה, הרבה פעמים בעזרת אבי שהכיר את המכונות היטב למרות שהיה רפתן. אני  מתגעגע לריח העץ והדבקים, רעש המסור והמקצוע (ולאבי כמובן).

אינטימיות – מחוה צילומית לשני זרמים באמנות אותם אני אוהב במיוחד: אימפרסיוניזם ורנסס. עבודה של אמן מול מודל בסטודיו ברמה האינטימית ביותר (צילום: אילן בשור)

ש: פרגן (שני צלמים שאתה מעריך ולמה).

ת: דרישה אכזרית לבקש להזכיר שמות של שניים שלושה צלמים מוערכים, מכיוון שבאותה נשימה אתה נמנע מלהזכיר צלמים אחרים שראויים גם, ובכל זאת: ריצ'רד אבדון היה צלם גדול שיצר פורטרטים מדהימים בעוצמתם ללא אביזרי עזר או מניפולציות של רקעים ותאורות, וכמובן ללא פוטושופ, הוא השפיע עלי מאוד.

ש: חוץ מצילום מה התחביבים שלך?

ת: תחביבים – מוסיקה, ספרות וקולנוע, כמה נדוש. בתי ובעלה (בוגרי לימודי ספרות ותקשורת) הינם אנשי ספר שקוראים המון ובעזרתם אני נוהג להתעדכן. חבר שלי בעז כהן "תרבותניק" בכל רמ"ח אבריו מעשיר אותי בידע בכל מה שקשור למוסיקה וספרות, תמיד בבית קפה זה או אחר (עוד תחביב פופולארי).

ש: תן כמה טיפים לצלם שרוצה להפוך לצלם מקצועי.

ת: לצלם שרוצה להפוך לצלם מקצועי הייתי מייעץ קודם כל ללמוד במסגרת מסודרת (בצלאל, ויצ"ו חיפה, מכללת הדסה ירושלים וכו') ובנוסף לעבוד כאסיסטנט שנה שנתיים בכדי להתמקצע. קיצורי דרך בדרך כלל יוצרים צלמים בינוניים. ככלל, צלם משכיל ורחב אופקים, גם בתחומים שאינם קשורים ישירות לצילום (היסטוריה, פילוסופיה וכו') יהיה לדעתי צלם טוב יותר.

ש: לסיום, מה התמונה שלך שאתה הכי אוהב?

ת: אין תמונה יחידה שאני יכול לומר עליה שהיא התמונה האהובה עלי ביותר (זה קצת כמו לשאול הורים איזה ילד הם אוהבים יותר).

בסרטון השני מתוך מה שנראה כסדרה מתוכננת של הצצות אל מה שמצפה לכולנו בתוכנת הפוטושופ CS6 מדגימה Zorana Gee (מנהלת מוצר בחטיבת הפוטושופ של אדובי) כמה מן היכולות המשופרות של הגרסה החדשה. אחד הדגשים המרכזיים של אדובי ב-CS6 הוא על מהירות וניצול משופר של משאבים (ובניהם גם משאבים של הכרטיס הגרפי במחשב – אשר זוכה בשנים האחרונות ליכולות עיבוד הולכות ומתחזרות). היכן הדבר בא לידי ביטוי בסרטון? הינה כמה דוגמאות (אפשר לשער שזהו רק קצה הקרחון):

• שמירה ברקע (פוטושופ מסוגלת מעתה לשמור קובץ גדול במיוחד ולהמשיך במקביל לעבוד על קובץ אחר).
• הפעלת פונקציית ה-Liquify היא מעתה מהירה בהרבה.
• שינויים בתמונה באמצעות ה-Liquify הם מעתה מידיים (אין leg).
• ניתן מעתה להגדיל את המברשת מעל 1500 פיקסלים.

נשמע מעט? אולי, אך אם אדובי הצליחה לשפר את מהירות העבודה של כלי אחד, לא מן הנמנע כי גם כלים נוספים ואולי אף מהירות העבודה הכוללת של התוכנה שופרה באופן משמעותי.

פוטושופ CS6 – שיפורים במהירות

Click here to view the embedded video.

שינויים נוספים אשר אינם מוזכרים על ידי Zorana Gee בסרטון אך נראים בבירור נוגעים לעיצוב החדש של פוטושופ CS6 (רקע שחור לעומת האפור הנוכחי) ומספר כפתורים חדשים אשר לאופן השימוש בהם נחשף ככל הנראה בסרטונים הבאים או עם השקת המוצר. אנו נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בנוגע לפוטושופ CS6 ונעדכן.

על פי האתר nikonrumors (ועם כל ההסתייגות הרגילה כאשר מדובר במידע לא רשמי) להלן הפרטים:

• כפי שכבר דיווחנו כאן לא פעם – ניקון צפויה להכריז על שתי מצלמות מסדרת ה-D800 – האחת עם פילטר AA והשנייה ללא פילטר (והיא תיקרא D800E).
• ה-D800 צפויה לעלות פחות מ-3000 יורו באירופה. דגם ה-D800E יעלה כמה מאות יורו יותר (סביב 300-500 יורו או מעט יותר לפי ההערכה).
• למצלמה יכולת עיבוד תמונות 16 ביט באמצעות מעבד ה-EXPEED 3.
• למצלמה מסך 3.2 אינצ' בדומה ל-D4 ועינית בעלת כיסוי של 100%.
• ל-D800 כפתור bracketing חדש.
• שני דגמי ה-D800 יעשו שימוש בסוללת ה-EN-EL15 המשמשת גם ב-D7000 של ניקון (יכולת צילום פר הטענה – 850 תמונות – קצת פחות מה-D700).
• ה-D800 תהיה קלה בכ-100 גרם מן ה-D700.

ה-D800 – שני דגמים שונים כבר השבוע

ניתן למצוא את כל העדכונים של MegaPixel בנוגע לניקון D800 בקישור המצורף.

האתר 43rumors פרסם מוקדם יותר את התמונות המלאות הראשונות של המצלמה יחד עם גריפ (אופציונאלי):

כפי שניתן לראות בבירור בתמונות מדובר על מצלמה גדולה מליין ה-PEN הנוכחי של החברה הכוללת גם עינית דיגיטלית מובנית (מעניין כי בתמונות אלו לא מופיע הכיתוב E-M5 אלא OM-D בלבד).

נזכיר שוב את המפרט המשוער של ה-E-M5 אותו פרסמנו כאן בעבר:

• עיצוב רטרו המזכיר את דגם ה-OM הקלאסי של אולימפוס מלפני 40 שנה.
• גוף עשוי מגנזיום ואטום לאבק ומים.
• חיישן חדש בן 16 מגה פיקסל.
• רגישות מקסימאלית: 25,600 ISO.
• עינית מובנית בת 1.44 מליון נקודות.
• מסך OLED מפרקי בן 610 אלף נקודות.
• מערכת ייצוב חדשה ומתקדמת.
• מערכת פוקוס מהירה במיוחד (אולי יותר מכל מצלמה חסרת מראה אחרת – כך נטען לפחות).
• מחיר משוער – 1100 דולר.

ריכזנו עבורם את כל הידיעות העוסקות ב-OM-D (או ה-E-M5) של אולימפוס.

כנס הצילום 2012 התקיים ביום חמישי שעבר באודיטוריום המרכזי שבמוזיאון ישראל ובמסגרתו הרצו ארבעה צלמים בולטים: עדי נס, רלי אברהמי, זיו קורן ופיני סילוק בפני קהל אשר מנה למעלה מ-300 נוכחים (אולי אירוע הצילום הגדול ביותר שנערך בבירה בשנים האחרונות).

האירוע נערך בחסות חברת קאמרה וחברת לייקה ואנו יכולים לקוות לראות אירועים נוספים דומים גם בעתיד לטובת קהילת הצלמים הישראלית.

הצלמת רלי אברהמי לפני תחילת הכנס (צילום: ואדים קרוכמליוב)

הצלם עדי נס במהלך הרצאתו (צילום: ואדים קרוכמליוב)

מנכ"ל קאמרה מר רוני חכם בדברי בפתיחה (צילום: ואדים קרוכמליוב)

רונית ברמלי מקאמרה בדברי קישור (צילום: ואדים קרוכמליוב)

מנכ"ל קאמרה מר רוני חכם (מימין) והצלם זיו קורן (צילום: ואדים קרוכמליוב)

הצלם זיו קורן במהלך הרצאתו (צילום: ואדים קרוכמליוב)

הרצאתו של הצלם פיני סילוק (צילום: ואדים קרוכמליוב)

מימין: מנכ"ל קאמרה מר שלמה חכם ומייסדי החברה דוריס וניסים חכם (צילום: ואדים קרוכמליוב)

The new lens was announced (half officially) by Tokina (see the Japanese translation via Google) with the following specifications:

• Focal length: 70-200mm
• Aperture: F4
• Full frame coverage (FX)
• Minimum focusing distance: 1.0m
• Diameter: 80mm
• Length: 168mm
• Weight:  TBD
• Ultrasonic motor
• built-in image stabilization
• Price/availability: TBD

The new Tokina 70-200mm f/4 – finally a lower price PRO option for Nikon users

Although the exact name of the upcoming lens was not specified it is known that it will be from the professional Tokina lens line (ATX PRO) and if existing Tokina build quality is something we can count on, it will be a very high-quality built lens (hopefully with similar optics to match). Currently there is no price or availability listed by Tokina but we can hope that the new lens will not be priced much higher than the equivalent Canon EF 70-200mm f/4L IS USM (currently going for around 1100-1200$) and in either case will be much more affordable than Nikon's pro – AF-S NIKKOR 70-200mm f/2.8G ED VR II (which retails for around 2300-2400$). This might also trigger Nikon to develop its own 70-200mm f/4 lens – so far neither it nor Sigma or Tamron had a answer to the Canon f/4 pro line. It is also worth noting that this new lens will have both an Ultrasonic motor and image stabilization – two fairly new features on the Tokina line up which put the small Japanese manufacturer on more or less the same level of technology offering as the big players on the market.

Other than the 70-200mm f/4, Tokina will also have a new 300mm mirror lens for Micro 4/3 with the following specs:

• Focal Length: 300mm (equivalent version 35mm: equivalent 600mm)
• Aperture: F6.3 (fixed for reflex type)
• Length: 66mm
• Diameter: 66mm
• Filter size: 55mm
• Weight: Less than 300g
• Manual Focus
• Remarks: Equipped with distance encoder, can communicate with the body. (Exif, lens information, etc.)

The new 300mm mirror lens on Olympus PEN

Finally the already announced AT-X 116 PRO DX II will also be shown at the CP+ Tokina booth:

If you are planing to visit CP+ in Yokohama Japan between the 9-12 of February (or know somebody who will) and are willing to help us bring some images from the show please contact us.

-

חברת טוקינה הכריזה למעשה באופן חצי רשמי על העדשה (תרגום מיפנית) ומסרה מפרט כמעט מלא שלה וכן תמונה – הינה הנתונים אשר פורסמו:

• עדשת 70-200 מ"מ צמצם f/4.
• מתאימה ל-Full Frame (או FX בלשון טוקינה/ניקון).
• מרחק פוקוס מינימאלי – 1 מ'.
• קוטר – 80 מ"מ.
• אורך – 168 מ"מ (מעט יותר מעדשת 70-300 מ"מ f/3.5-f/5.6).
• משקל – לא ידוע.
• מייצב אופטי.
• מנוע אולטרסוני מובנה.

העדשה העתידית – סוף סוף פתרון למשתמשי ניקון

העדשה אשר שמה המדוייק לא פורסם תהיה מליין המקצועי של טוקינה (ATX PRO) ואם להסתמך על איכות הבנייה הנוכחית של הליין מדובר בעדשה בעלת גוף איכותי מאד ויש לקוות שאיכות אופטית תואמת. באשר למחיר ולזמינות – טוקינה לא פרסמה בשלב זה פרטים אך אפשר לקוות שהמחיר לא יהיה גבוהה בהרבה (ואולי אף דומה ממש) לזה של עדשת ה-EF 70-200mm f/4L IS USM של חברת קנון (קרי בין 1000-1200 דולר בחו"ל). כיום אין למשתמשי ניקון אלטרנטיבות בטווח הפופולארי שבין 70-200 מ"מ (דגם ה-AF-S NIKKOR 70-200mm f/2.8G ED VR II יקר כמובן פי כמה ונמכר בחו"ל סביב 2300-2400 דולר). ניקון עצמה מעולם לא הלכה בדרכה של קנון והוציאה ליין f/4 שלם וכך גם סיגמא וטמרון ולכן למי שמעוניין בעדשה זום-טלפוטו מקצועית אך אינו מסוגל להרשות לעצמו להוציא סכומי עתק נותר בעיה.

טוקינה צפויה להציג בביתן שלה בתערוכת +CP שתחל בסוף השבוע הבא ביוקוהמה גם את עדשת ה-AT-X 116 PRO DX II החדשה שלה אשר הוכרזה זה מכבר וכן עדשת מראה 300 מ"מ עבור מצלמות מיקרו 4/3.

אם מזדמן לכם להיות ביוקוהמה שביפן בין ה-9-12 לפברואר (או אם אתם מכירים מישהו אחר) נשמח אם תצרו איתנו קשר.

שני סרטים דוקומנטריים שונים אשר צולמו כולם באמצעות 5D MKII יתמודדו השנה על האוסקר – Hell and Back Again – סרטו של הבמאי/צלם Danfung Dennis ו-The Tsunami and the Cherry Blossom של הבמאית והשחקנית Lucy Walker והצלם Aaron Phillips.

Hell and Back Again הוא תאור גרפי, אישי ולא קל לצפייה ועיכול של המלחמה באפגניסטן. הבמאי/צלם Danfung Dennis לקח עימו את ה-5D MKII אל אזורי הקרבות וצילם עם החיילים במשך תקופה ארוכה בשטח. בראיון אשר נתן בעבר לאתר Dslrnewsshooter סיפר על המורכבות שבצילום באזורי קרבות, בשטח וללא צוות מסייע ועם כמות ציוד זעומה.

אחת הבעיות העיקריות הייתה נושא הקלטת הסאונד בשטח (נושא אחריו גם אנחנו עוקבים כאן בהרחבה). Dennis השתמש ב-Sennheiser ME- 66 shotgun mic יחד עם מערכת G2 אלחוטית של החברה ובמקביל עבד עם Beachtek DXA-2 אשר הוחלף במהמשך ל-Juicedlink CX-231 אשר שימשו בכדי להעביר את הסאונד מן המיקרופון החיצוני באופן איכותי יותר אל תוך המצלמה. בכדי לאפשר לשאת את כל הקונסטרוקציה המורכבת הזאת בנה Dennis "כנפיים" מאלומניום בסדנה מיוחדת אשר באמצעותן חובר הכל ל-5D MKII ול-Glidecam 2000 HD עם ידית גומי מיוחדת אשר סייע לו לייצב את כל הציוד. המשקל הכולל של הקונסטרוקציה הסופית היה כבד ולדברי Dennis נדרשו לו כמעט חודשיים לפתח שרירים ביד אשר יאפשרו לו צילום ממושך בלי רעידות. מעבר לציוד הצילום נשא איתו Dennis מיגון אישי (שריון קרמי) וקסדה בדיוק כמו שאר החיילים (אם כי כעיתונאי הוא כמובן לא נשא עימו נשק).

מימין ציוד הצילום אשר שימש את Danfung Dennis באפגניסטן

בכדי להשיג את האפקט הקולנועי בזמן צילום באור יום בצמצם f/2.8 בחשיפה של 1/60 היה Dennis צריך לעשות שימוש בפילטר מכהה. אלא שגם לאחר שניסה מספר פילטרים התוצאה לא הייתה אחידה – עניין שלא נפתר לגמרי בשלב הצילום (כפי הנראה טופל ברמה כזו או אחרת בשלב העריכה). גם פוקוס בתנאי שטח התברר כמשימה מורכבת. Dennis לא עשה שימוש במערכת follow focus (מערכות אלו לא היו שורדות כפי הנראה את תנאי השטח) אלא שינה בעצמו את הפוקוס מן האובייקט אל הרקע וחזרה. בזמן ריצה (עניין שקרה כנראה לא מעט במצבי לחימה שונים) היה עליו לשמור על מרחק קבוע פחות או יותר מן האובייקט המצולם – ללא ספק תנאים בעיתיים ביותר לצילום, לא כל שכן צילום באיכות המצדיקה זכייה באוסקר). הבעיה החמורה ביותר לטענת Dennis קשורה להתחממות המצלמה בתנאים הקשים של צילום וידאו רציף בשטח האפגני הלוהט. כל 15 דקות המצלמה הייתה מתחממת והיה צורך להפסיק את הצילום ולתת לה להתקרר – בעיה קשה כשאתה צלם יחיד ללא גוף חלופי בתנאי לחימה בהם כל רגע יכול להיות קריטי.

אף שאפשר לשער שאת מרבית העריכה עשה Dennis באולפן כאשר חזר מאפגניסטן, חלק מן העבודה נעשתה בשטח עצמו עם מקבוק פרו 17 אינצ' ומערך דיסקים קשיחים חיצוניםי בני 8TB. בנוסף נשא עימו Dennis לא פחות מ-6 סוללות חלופיות למצלמה וחמישה כרטיסי זיכרון בני 16GB – ככה זה כשיוצאים לקרב.

קדימון לסרט Hell and Back Again

Click here to view the embedded video.

הסרט השני הוא כאמור The Tsunami and the Cherry Blossom העוקב אחר הניצולים מאסון הצונאמי ביפן המנסים לשוב ולשקם את עצמם בעקבות פריחתו של עץ הדובדבן (סמל לאומי יפני עתיק יומין). הסרט צולם ובעיקר נערך בפרק זמן חסר תקדים (וודאי כשמדובר בסרט המועמד בסופו של דבר לאוסקר). לאחר סיום הצילומים אשר נערכו ממש לאחר רעידת האדמה ביפן בראשית השנה שעברה, התברר כי פסטיבל הסרטים בטורונטו מעוניין להציג את הסרט. לרשות היוצרים עמד חודש בדיוק לערוך את התוצר הסופי, אך בעבודה מאומצת מסביב לשעון הצליחו לעמוד במשימה והסרט הוצג בפסטיבל ולאחרונה כאמור גם הפך למועמד לפרס האוסקר.

קדימון לסרט The Tsunami and the Cherry Blossom

Click here to view the embedded video.

שני הסרטים הללו צולמו כאמור במלואם באמצעות ה-5D MKII אך שורה של סרטים וסדרות מוכרים אחרים עשו בשנים האחרונות שימוש כזה או אחר במצלמה במסגרת ההפקה – להלן רשימה (תודות לאתר Canon 5D World) בלתי ממצא בעליל (אתם מוזמנים להוסיף דוגמאות משלכם בתגובות):

• 24, עונה 8 – חלק גדול מצילומי הרקע לעונה ה-8 של סדרת המתח 24 צולמו באמצעות 5D MKII (ו-1D MK IV) של קנון כפי שניתן לראות בסרטון מאחורי הקלעים הב:

Click here to view the embedded video.

• Searching for Sonny – ככל הנראה הסרט הראשון באורך מלא אשר צולם עם 5D MKII – במקום לעשות שימוש בעדשות קנון עשה צוות ההפקה שימוש בעדשות ניקון ישנות עם מתאם בכדי לאפשר שליטה רבה יותר על החשיפה. קדימון:

Click here to view the embedded video.

• House, עונה 6 פרק הסיום – אנו היינו בין הראשונים לסקר את צילום הפרק האחרון של העונה באמצעות ה-5D MKII באפריל 2010. קדימון לפרק (ברקע אגב, השיר cut של Plumb):

Click here to view the embedded video.

• Black Swan – טוב, הסרט זוכה פרס האוסקר בכיכובה של השחקנית נטלי פורטמן לא צולם בעצמו באמצעות 5D MKII, אך חלק משמעותי מצילומי ההכנה לקטעי הבלט נעשו באמצעות המצלמה. קדימון לסרט:

Click here to view the embedded video.

• Iron Man 2 – החלק השני של העיבוד הקולנועי לקומיקס המצליח של חברת מרוול בכיכובו של השחקן רוברט דאווני ג'וניור. קטעי מירוץ המכוניות במונקו צולמו באמצעות ה-5D MKII (לא פחות מ-4 מצלמות שונות הוצמדו לכל אחד מצידי הרכב) – קדימון (וקטעים מאחורי הקלעים).
• Captain America: The First Avenger – עיבוד קולנועי נוסף לקומיקס פופולארי מבית היוצר של מרוול. חלק ממרדפי הרכב והאופנועים בסרט צולמו באמצעות ה-5D MKII – קדימון הכולל קטעים מסצנות המרדפים בסרט.

מפת הדרכים פורסמה באתר חברת פנטקס וניתן למצוא את המקור ב-PDF הבא (לחצו להגדלה – שימו לב כי מדובר בתמונה גדולה):

בחלק העליון ניתן למצוא את ליין העדשות הנוכחי של החברה (הכולל כיום קרוב ל-40 עדשות) ובחלק התחתון של התמונה ניתן למצוא את העדשות הצפויות ב-2012 ו-2013. הפרטים כפי שניתן לראות אינם מלאים  (אין צמצמים לדוגמא רק אורכי מוקד) אבל ניתן ללמוד מהם בכל זאת מידע מסוים:

2012:

• DA Standard 50mm
• DA High Magnification Zoom 18-200mm
• DA Telephoto בין 500mm לבין 600mm

2013:

• DA Zoom Limited – בין 20-40 מ"מ לערך
• DA Wide Zoom – בין 10-30 מ"מ לערך
• DA Tele Zoom בטווח שנע בין כ-100 לכ-400 מ"מ
•  DA 18-80mm Zoom – צפויה להיות עדשה מסדרת העילית של החברה (*DA)

מעבר לכך צפוי (אם אנו מבינים נכון את הטבלה) גם מכפיל 1.4X חדש של פנטקס.

ה-K-01 של פנטקס היא הנסיון הראשון של החברה ליצור מצלמה חסרת מראה אשר תפנה לקהל מקצועי יותר (ה-Q אשר הושקה בשנה שעברה לא הייתה הצלחה גדולה עם החיישן הזעיר שלה והיצע העדשות המצומצם). המצלמה כוללת מפרט הדומה בעיקרו לזה של ה-K5 הרפלקסית המתקדמת של החברה עם מספר שינויים (מעבר כמובן להסרת מנגנון המראה), בניהם:

• חיישן CMOS בגודל APS-C ברזולוציה של 16.28 מגה פיקסל (החיישן הוא גרסה משודרת של החיישן המצויין של סוני המצוי ב-K5).
• מייצב תמונה מובנה בגוף המצלמה/חיישן (בדומה לשאר דגמי פנטקס).
• מעבד תמונה חדש בשם PRIME M אשר נועד לשפר את יכולות הוידאו של המצלמה.
• מהירות צילום רצף: 6 תמונות בשנייה.
• מסך 3 אינצ' ברזולוציה גבוהה (921k נקודות).
• תמיכה במרבית ליין העדשות הקיים של פנטקס  ללא צורך במתאם (תושבת K-mount).
• משקל 480 גרם (גוף בלבד).
• מחיר: 750 דולר לגוף ו-900 דולר לגוף עם עדשת ה-40 מ"מ פנקייק החדשה.

סרטון ראשון של ה-K-01 (הודות לחנות הקנדית The Camera Store)

Click here to view the embedded video.

ה-Pentax K-01 – צהוב בננה עם הפלאש מורם

היתרון המרכזי של ה-K-01 על פני מתחרותיה חסרות המראה הוא ללא ספק ליין העדשות. בעוד שכל החברות היו צריכות למעשה להתחיל מאפס (או להיעזר במתאמים יקרים ומסורבלים בכדי לתמוך בליין העדשות הקיים – ראה מקרה סוני NEX וניקון 1), פנטקס החליטה ללכת בדרך שונה. במקום "לזרוק" את ליין העדשות הרחב שלה לפח עבור רוכשי ה-K-01 או לחייבם במתאם החליטו להשאיר את תושבת העדשה הקיימת הכוללת היצע נרחב למדי של עדשות (חלקם קטנות למדי במיטב המסורת של פנטקס). למהלך כזה יש כמובן מחיר והוא הצורך לשמור על מרחק דומה בין החיישן לבין העדשה – דבר הבא לידי ביטוי בגוף עבה משמעותית מזה אותו אנו מוצאים במרבית דגמי המצלמות חסרות המראה הקיימות בשוק.

K-01 – מסך 3 אינצ' איכותי אך ללא עינית

ל-K-01 עיצוב חדשני למדי (נשאיר לכם להחליט עד כמה הוא אסתטי) אשר נעשה כולו על ידי מעצב העל האוסטרלי Marc Newson. המצלמה מגיעה בשלושה צבעים (שחור, לבן וצהוב בננה). הגוף כולל פלאש מובנה במרכז (ו-hot-shoe התומך בליין הנוכחי של מבזקים של חברת פנטקס) אך איננו כולל עינית (וגם לא תמיכה בעינית חיצונית ככל הנראה). ה-K01 כן מציעה מערכת ייצוב מבוססת חיישן (sensor-shift) בדומה למרבית המצלמות הקודמות בליין החברה.

ראיון רשמי אותו הקליטו בפנטקס Marc Newson העוסק בעיצוב ה-K-01

Click here to view the embedded video.

מבט על ה-K-01

ה-K01 זנחה את מערכת הפוקוס מבוססת הפאזה של ליין הרפלקס ועושה שימוש במערכת מבוססת קונטרסט (בעלת 81 "אזורים"). מערכות מבוססות קונטרסט נוטות להיות איטיות יותר וקשה בשלב זה לדעת כיצד תתפקד המערכת החדשה בהשוואה למצלמות אחרות. פנטקס שיפרה במצלמה שורה של יכולות אשר היו קיימות בדגמים קודמים בניהן ה-HDR המובנה (נגיש כעת ישירות מן החוגה) וצילום Timelapse בלחיצת כפתור.

K-01 בצבעים שונים – עיצוב Marc Newson

בתחום הוידאו ה-K01 עברה מספר רב של שינויים בניהם מעבר לפורמט דחיסה יעיל יותר (H.264/MPEG-4 AVC), צילום ב-frame rate משופר (כעת מוצעים 30 פריימים לשנייה ברזולוציה של 1080p כמו גם אפשרות ל- 24,25 פריימים לשנייה ו-50,60 ברזולוציה של 720p), שיפור בתחום הסאונד (מעבד למיקרופוני סטריאו במקום מונו בדגמים קודמים של פנטקס), ממשק וידאו משופר ועוד.

ה-K-01 בצבעים שונים עם ליין העדשות של החברה

בנוסף ל-K-01 עיצב Marc Newson גם גרסה חדשה לעדשת הפנקייק הזעירה של פנטקס ה-Pentax DA 40mm F2.8 Limited אשר תיקרא smc PENTAX-DA 40mm F2.8 XS השונה מן הדגם המקורי בעיקר בגודלה (ובמשקלה). למרות שגם הדגם המקורי היה קל וקטן, הדגם החדש עוצב להיות זעיר וקל במיוחד (פנטקס מכנה את הגרסה החדשה – "העדשה המתחלפת הדקה בעולם" – עובייה קטן מ-1 ס"מ – ולמרות שלא בדקנו – הדבר נשמע הגיוני למדי). שינויים נוספים בעדשה החדשה קשורים למגן השמש (אשר אינו קיים יותר בדגם החדש) והפילטר אשר הפך מעתה זעיר במיוחד ומורכב בחלק המרכזי של העדשה (27 מ"מ בלבד גודלו) ולא בחלק החיצוני לכל קוטר העדשה כמו בעבר.

ה-smc PENTAX-DA 40mm F2.8 XS החדשה – תחתוך לי אותה דק דק

המפרט המלא של ה-Pentax K-01 וה-smc PENTAX-DA 40mm F2.8 XS מופיעים במערכת המפרטים של האתר.