חשיפה: הכור הגרעיני של קודאק

אם לא הייתה מאומתת, הידיעה הבאה הייתה עשויה להיות הזויה אפילו עבור ה-1 באפריל. ענקית הצילום הגוססת קודאק החזיקה במשך 30 שנה כור גרעיני פעיל ו-1.5 ק"ג של אורניום ברמת העשרה גבוהה במרתפי החברה בניו יורק וערכה בו ניסויים שונים. רק בשנת 2007 ותחת מעטה כבד של סודיות ושמירה הדוקה פורק הכור והועבר במשאיות לאתר ממשלתי מאובטח. מה עומד מאחורי הסיפור המוזר אשר נחשף לאחרונה על ידי אחד מעובדי החברה לשעבר? הכל בחשיפה המפתיעה שלפניכם.

זהו כנראה אחד הסיפורים ההזויים ביותר שפורסמו אי פעם בעולם הצילום וגם עתה לא כל הפרטים ברורים. ראשיתו בחברת קודאק בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה – שנות השיא של החברה אשר עסקה בפיתוח חומרים וטכנולוגיות מתקדמים ביותר עבור תחום הצילום (ותחומים נוספים) בין השאר גם עבור הצבא האמריקני והפנטגון (סרטי צילום רגישים של החברה שימשו לדוגמא במטוסי הריגול המתקדמים של ה-CIA במשך שנים רבות). כחלק מן העיסוק בפיתוח חומרים נזקקה קודאק לאמצעים לבדיקת חומרים, דבר המתבצע בין היתר באמצעות מכשירים המספקים שטף של קרינת ניוטרונים. בתחילה נעזרו מהנדסי ומדעני החברה באמצעים שונים הקיימים באוניברסיטאות דוגמת קורנל, אך בשנת 1974 הוחלט בחברה כי יש צורך בכור מחקר של ממש לשימוש החברה.

לא, זה לא רובוט – הכור הגרעיני של קודאק – התמונה היחידה שפורסמה (קרדיט: US Nuclear Regulatory Commission)

למען מטרה זו רכשה החברה ב-1974 את ה-Californium Neutron Flux Multiplier (או CFX) אשר כלל כמויות קטנות של אורניום מועשר ברמה גבוהה (אותו חומר אותו מנסה לייצר כיום בין השאר אירן לטובת הרכבת נשק גרעיני) וכן ליבה זעירה של יסוד רדיואקטיבי נדיר בשם קליפורניום. מטרתו המוצהרת של הכור הייתה לבחון את מידת הניקיון של חומרים וכן לבדוק טכניקות צילום שונות (דוגמת neutron radiography). מכל הידוע לא נעשה כל שימוש "לא כשר" בכור וכל מטרתו הייתה מחקרית. למרות זאת הכור עצמו ובעיקר החומר הרדיואקטיבי הרגיש אשר בו הוצב באופן קבוע תחת שמירה בבונקר תת קרקעי מבטון ונצפה באופן רציף על ידי מצלמות אבטחה.

גודלו של הכור הזעיר היה לא יותר מזה של מקרר גדול ותמונה בודדה שלו הותרה אי פעם לפרסום (ראה למעלה). הכור הוצב כאמור בחדר מיוחד אשר נחצב בקרקע בעומק של כ-10 מטרים לטובת מטרה זו מתחת לבניין 82 של קמפוס המחקר של החברה. עובדים בודדים של חברת קודאק היו רשאים להיכנס לחדר הכור לביצוע טיפולים בשעה שהכור לא היה בפעולה. לטענת החברה לא נשקפה מהכור סכנה כלשהי והאתר כולו היה מאובטח ומוגן.

המגזין Democrat and Chronicle אשר חשף את הסיפור הביא מדבריו של החוקר Ferenc Dalnoki-Veress אשר טען כי בכל העולם ידועים פחות מ-50 כורים זעירים אשר עיצובם דומה ל-CFX אשר שימש את קודאק (רובם יוצרו בברית המועצות לשעבר), אף לא אחד מהם שימש כפי הידוע גוף מסחרי.

קודאק – כור במרתף

הכור עצמו לא היה סודי ודבר קיומו נחשף מספר פעמים לאורך השנים במאמרים מדעיים, אך מעטים ידעו עליו ובודדים ידעו על מיקומו המדויק (גם הרשויות המקומיות בעיר Rochester שבמדינת ניו יורק שם שוכן מטה חברת קודאק ובו שכן גם הכור לא ידעו עליו כנראה דבר). הסיפור כולו נודע למגזין במקרה לאחר שעובד לשעבר בחברת קודאק אשר עזב את החברה ב-2010 סיפר עליו לאחד מכתבי המגזין בשיחה מקרית. מומחי גרעין אשר שמעו על הסיפור הביעו פליאה רבה משום שחומרים רדיואקטיביים ברמה כזאת אינם מצויים בדרך כלל ברשותן של חברות מסחריות.

למרות פיגועי ה-11/9 בראשית העשור שעבר, קודאק המשיכה להחזיק ולהשתמש בכור ובחומר הבקיע עד 2007 אז החליטה החברה (כפי הנראה לא בעקבות לחץ ממשלתי, אלא מסיבות כלכליות) לוותר על הכור וזה הועבר באופן חשאי וללא פרסום לאתר אחסון ממשלתי מאובטח בדרום קליפורניה שם הוא מצוי כנראה עד היום. אף שהחומר הבקיע בכור לא היה מספיק לייצור פצצה גרעינית, רשויות האכיפה בארה"ב ובמדינות נוספות עושות מאמצים עצומים להשיג כמויות זעירות בהרבה של חומר דומה אשר אינו מפוקח במדינות שונות בעולם והחשש הוא שטרוריסטים ומדינות בעיתיות ישימו עליו את ידן ויסתייעו בו לפיתוח פצצה.

חברת קודאק נמצאת כידוע בהליכי פשיטת רגל ומסקרן לראות אילו שלדים נוספים יתגלו בארונה ככל שתתקרב קריסתה הסופית.